שנאה נגד החרדים חוגגת מצד אנשים שמכנים עצמם ליברלים. בינם לבין ליברליזם פעורה תהום. הליברליזם תובע את צמצום כוחה של המדינה. הוא מתנגד לכל קידוש של המדינה.
הליברליזם הוא אנטי-פשיסטי. ליברליזם במשפט אחד הוא שזכותך לפרוש את ידיך לרווחה נגמרת, במקום שבו מתחיל אפו של חברך.
מפלגת "שינוי" הכתירה עצמה כמפלגה חילונית ליברלית. טומי לפיד אמר, שהוא דווקא אינו תומך בהפרדה בין דת למדינה. הוא הרי הבין מה המשמעות של כך. כשבארה"ב מדברים על הפרדה בין כנסיה למדינה, מתכוונים קודם כל לכך שדת ספציפית לא תמוסד כדת המדינה. הביטוי לכך בישראל הוא שישראל לא תהא "מדינה יהודית".
מי שניסו להקים "מדינה יהודית", לא היו אנשי היישוב הישן, אלא חבר אתאיסטים. חבר הכנסת, הלל קוק, השימם ללעג במשפט, שישראל היא התיאוקרטיה הראשונה שהוקמה בידי אתאיסטים; ופרופ' אמנון רז קרוצ'קין השימם ללעג בתיאור הבא של האידיאולוגיה שלהם: 'אין בורא לעולם, אבל הוא הבטיח לנו את הארץ הזאת'.
מפלגת "שינוי" אינה יכולה להתמודד עם כך שהציונות שלה, התובעת מדינה יהודית ולאומיות יהודית (חלף קוסמופוליטיות או לאומיות ישראלית), מנוגדת לליברליזם. היא הפכה את ה"ליברליזם" מהפרדה בין דת למדינה - לשנאת חרדים; מחירות הפרט והתנגדות להטלת עבודות כפייה - לתביעה לחטיפת החרדים לעבודות כפייה צבאיות.
קשה לשוחח ברצינות, כאשר המושגים מתמלאים בתוכן הפוך למשמעותם. למעשה, "שינוי" היתה מפלגה שבאה לשרת את האינטרסים של בעלי ההון ולרסק את מדינת הרווחה על כנפי התעמולה האנטי-חרדית והכסות הליברלית. ההשפעה הגדולה של המפלגה הזו אכן היתה קיצוץ חד בקבצאות לנזקקים.
האנטי-ליברלים המתחזים לליברלים גם הניפו את דגל כפיית הגיוס לצבא על החרדים. הם חגגו את ניצחונם בבג"ץ, שבו הכריז "בית המשפט" ג'יאד על הערבים. חובת החרדים להתגייס לצבאם הוטעמה, בין היתר, בהלכות מלחמת מצווה. ז'אן ז'אק רוסו התריע, שקידוש המדינה יגרור קידוש של המלחמה. האזהרה הזו התממשה ב"פסק דינה" של הערכאה הציונית העליונה.
הגישה הליברלית למדינה מנוגדת לתפישה האנטי-ליברלית של אהרון ברק, שנוסחה על ידו כך בהכרעתו בפרשת "בנק המזרח"י", שבה חולל את ה"מהפכה החוקתית": "אנו רואים במדינה התגשמות של חלום דורות. גישתנו אליה אינה שלילית. איננו חוששים מהמדינה. עם זאת, יש לשמור עליה מפני פגיעה בפרט. האיזון שהחברה הישראלית תמצא בין פרט לכלל, ישקף, איפוא, את תפיסתה של החברה הישראלית, העשויה להיות שונה מתפיסתן של חברות אחרות".
בגישה הליברלית, המדינה במצבה הטוב היא רע הכרחי, ולא חלום הדורות; יש לחפש דרכים להגבלת השלטון כדי למנוע עריצות ושרירות. הליברל חושש מהמדינה. לא כן נשיא "בית המשפט" בדימוס, אהרון ברק, שליברל אמיתי חשש גם ממנו.
אגב, התחזות לליברלים אינה רק נחלתם של אנשי שלטון בישראל. גם חברי המפלגה "הליברלית" באיטליה הצביעו בעד עלייתו לשלטון של מוסוליני. בשם ההגנה על זכות הקניין, בית המשפט העליון האמריקאי בלם שחרור של עבדים שחורים.
כפועל יוצא מאנטישמיות אנטי-ליברלית מצד פוליטיקאים שמתחפשים לליברלים ומהחלטות אנטי-ליברליות בכסות ליברלית של בג"ץ, הציבור החרדי מתרחק מהשמאל, ואיתו מהתנגדות ללאומיות, לקידוש המדינה ולצבאיות. מבלי משים, הציבור החרדי פונה עורף לדרכם של אנשי היישוב הישן. התפישה החרדית המקורית ביחס למדינה הייתה ליברלית: ראיית המדינה כמכשיר, כמנגנון, ולא כערך, תוך התנגדות לקידוש המדינה.
אבל, לחרדים יש אלטרנטיבה נוספת מאשר לבחור בין ה"שמאל" הציוני לבין הימין הפשיסטי, קרי בין זרמי הלאומיות האנטי-ליברלית. החלופה היא להתנגד הן לאלו והן לאלו: לאגף את שניהם משמאל ולהתנגד ללאומיות, כמנהג אנשי היישוב הישן.
מעבר לכך שחובה להתנגד לכיבוש הישראלי, לציבור החרדי כדאי לברוא לעצמו אלטרנטיבה פוליטית אנטי-פשיסטית לחבירתו לימין. גם אלו שמשטינים על הציבור החרדי שהוא סחטן, רואים אותו כנמצא בכיס של הימין. ברגע שתהא לחרדים אלטרנטיבה, תפחת היכולת של השלטונות לסחוט אותם באיומים נוסח: אם לא תתמכו בממשלה הנפשעת שלנו, נחטוף אתכם לצבא.
הכותב הוא מרצה למשפטים