כמו מתוך חלום, מפציע לו ח"כ חיים אמסלם מתנועת 'עם שלם' בכל במה בה הוא יכול לתקוף את הציבור החרדי, והוא עושה זאת, למגינת לבנו, לשמחתם של כלי התקשורת הכלליים.
הבוקר, בראיון לאריה גולן בתוכנית "הבוקר הזה" ברשת ב' של 'קול ישראל', טען אמסלם כי רק מעטים מהחרדים ממיתים עצמם באוהלה של תורה, ומלבד המעטים הללו על כל צעיר בן 18 לתת את חלקו בנשיאה בנטל, מי בשירות צבאי מותאם ומי בשירות אזרחי.
אמסלם, הוסיף ואמר כי ההתנהלות הכוחנית של הפוליטיקה החרדית נכשלה, שכן היא התריסה כלפי כל הציבור. "תורה ופרנסה באות יחד. הרמב"ם קבע כי אדם צריך לייחד שליש מיומו לתורה ושליש לעבודה", טען אמסלם.
חבר-הכנסת יצחק הרצוג מ'העבודה' טען ברשת ב' כי לפי המתווה שקבע דוד בן גוריון, יש לקבוע כיעד ראשון מתן פטור משירות ל-4,000 לומדים, רק שלטענתו וועדת פלסנר הוקמה בחטא.
ח"כ רוני בראון מ'קדימה', יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר ברשת ב' כי החוק שיחליף את חוק טל חייב להיות בעל בשר "לא עור ועצמות", כלשונו. לדבריו, על נתניהו לקבל החלטה אמיצה וכואבת ובמידה ולא, הרי שבעוד חודש 60 אלף תלמידי הישיבות יוגדרו כעריקים.
בראיון ל'גלי צה"ל', איים בראון כי במידה ולא תגובש חלופה ראויה, הרי שקדימה תפרוש ממשלת האחדות. "אני מאוד מקווה שראש הממשלה מבין את גודל השעה. היה והחוק לא יבוא במועדו, היה והחוק לא יקרום עור וגידים - קדימה לא תוכל להיות בממשלה", אמר.
אמש, פרש נציג החרדים בוועדת פלסנר, עו"ד יעקב וינרוט מחברותו בוועדה, בטענה כי הוועדה פעלה בחוסר אחריות, הפכה להיות ועדה קטועה והאיזון בה הופר ללא תקנה.
במכתבו לראש הממשלה, כתב עו"ד וינרוט: "הבעיה הזו של הסנקציות מצויה בליבת העניין. לעניות דעתי, הטלת סנקציות אישיות תסתום את הגולל על תהליך השילוב שהחל לעשות את דרכו בציבור החרדי, תגרום לניכור ולהתקפדות של ציבור זה ותכלא אותו בתוך מרחב גדור ומנותק, תוך סיכול של כל ניסיון קונסטרוקטיבי לפתור את הבעיה".
"אינני מאמין בפעולה כוחנית המופעלת על ציבור בכלל ועל ציבור אידיאולוגי בפרט. פעולות כוחניות, גם אם הן נושאות תוצאות בטווח הקצר, הן הרסניות בטווח הארוך. כאשר עוסקים בניסיון לקרב חברות בעלות אתוסים שונים, אין מקום לנהוג בדרך של הפעלת כוח על מנת "להראות להם", ואין לפעול לפי הכלל, אשר מוטב לו שלא בא לכולם, כי "מה שאינו הולך בכוח יילך ביותר כוח".
"כך או כך, הדיון בשאלה לאן יובילו סנקציות אישיות, הייתה חייבת להיות מוכרעת לאחר שמיעת מומחים ולאחר ליבון העניין לפני ולפנים", כתב וינרוט והוסיף, "הגעתי למסקנה, כי לא אוכל להיות קונסטרוקטיבי בדיון של כמה שעות ביום שלישי, בנושא החשוב ביותר שהוועדה דנה בו, והנוגע לא רק לעניין ההשלכות על הגיוס אלא על מכלול ההשפעות שצעד כזה יביא ביחסים שבין הציבורים במדינת ישראל. אשר על כן, אני נאלץ להתפטר מחברותי בוועדה".