לפני כשנה פתחה דפני ליף וחברים נוספים "אירוע" (event) ברשת החברתית פייסבוק, שבו היא הזמינה אנשים להצטרף אליה למאהל מחאה, אשר לימים הפך למרכז המחאה החברתית בישראל לשנת 2011. באותו הזמן הוקמו מאהלים נוספים בירושלים, חיפה ובערים רבות נוספות. בניגוד למאהל בשדרות רוטשילד בתל אביב, שהתאפיין בעיקר באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד נמוך כגון מובטלים ומחוסרי דיור. גופים ציבוריים דוגמת הקרן החדשה לישראל והשומר הצעיר, העניקו סיוע פיננסי למוחים.
ב-26 ביולי פרסם משרד ראה"מ תוכניות דיור חדשות שנועדו להתמודד עם מצוקת הדיור וכללו רפורמה מקיפה במינהל מקרקעי ישראל. כמו כן, וועדת הכספים אישרה את הצעת שר האוצר, לפטור ממס שבח מקרקעין במכירת דירות, כתמריץ להגדלת היצע הדירות עד יולי 2013.
פתרונות אלו לא הרגיעו את המוחים, לכן ב-8 באוגוסט מינה בנימין נתניהו ועדה בראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג לגיבוש המלצות לטיפול בטענות ראשי המחאה.
אולם, גם פעולה זאת לא ריצתה את המוחים, והם ניסו לגבש צוות אלטרנטיבי שכלל כלכלנים ואישי ציבור, המזוהים עם השמאל הכלכלי. הצוות האלטרנטיבי בחר שלא לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג, דבר שגרם לפילוג בקרב המוחים שבעקבותיו דעכה המחאה.
כצעד מכריע, תכננו המארגנים את "צעדת המליון" – סדרת הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ שתוכננה ל-3 בספטמבר, בתקווה שמליון מפגינים יפעילו לחץ על הממשלה ליפול, אך לבסוף השתתפו רק כ-400,000 איש. אירועים אלו היו לשיא המחאה, הן בארגון והן בכמות המשתתפים. לאחר מכן דעכו ההפגנות, ופונו האוהלים.
ועדת טרכטנברג הגישה את המלצותיה כעבור חודשים אחדים, וחלק מההמלצות התקבלו על ידי הממשלה.
"מחאת האוהלים 2":
לפני כעשרה ימים הגיעה שוב דפני ליף עם כמה עשרות מפגינים לשדרות רוטשילד להקים מחדש אוהל מחאה, אך במקום התפתחו עימותים עם השוטרים, שגרמו למעצרה יחד עם פעילים נוספים.
אמש, לאחר קבלת אישור מהמשטרה לקיום הפגנה, יצאו דפני ליף, סתיו שפיר ועוד כשלושת אלפים מפגינים מהמחאה אשתקד, והקימו שוב שני אוהלי מחאה בכדי להצית את המון העם בחידוש ההפגנות ברחובות תל אביב. באותה שעה התקיימו הפגנות דומות במספר משתתפים מצומצם גם בירושלים וחיפה.
השקרים והצביעות:
בתחילה, חשבתי לתומי – כמו כל אזרח אחר בארץ, שהמחאה היא מחאה למען הוזלת מחירי המחיה ונגד יוקר הדיור. ובצדק – המחירים באמת יקרים! אך בד בבד התגלו יותר מסדקים בחומת המחאה שגרמו לקריסתה המוחלטת בשנה שעברה.
הנה לכם כמה עובדות:
-
המחאה מאורגנת וממומנת על ידי תנועות וארגוני שמאל, דוגמת הקרן החדשה – שהתפרסמה בעקבות סיועה בהכנת דו"ח גולדסטון שתקף בחריפות את פעולות צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה - שתמיכתם הברורה במחאה, נובעת מהרצון העז בהפלת ממשלת הימין הרבה יותר מאשר הרצון באמת להשפיע על יוקר המחיה. הטענה נגד יוקר המחיה והדיור היא בסך הכל עילה למחאה.
-
דפני ליף – מנהיגת המחאה החברתית על יוקר המחאה, משום מה שכחה לציין שהיא בכלל מגיעה ממשפחה מהמעמד הגבוה. משפחה שגרה תקופה בשכונת היוקרה רחביה בירושלים, וכעת מתגוררת במקום מושבם של עשירי המדינה – כפר שמריהו. אז תגידו אתם, אישה כזאת מארגנת מחאה חברתית על יוקר המחיה והדיור?
-
עם תחילת ההפגנות בשנה שעברה, תקפו המוחים את המפלגות החרדיות שמנצלות את כוחם בקואליציה בשביל לסחוט מהממשלה כספים עבור רכישת דירות אך ורק למגזר החרדי. זאת, על אף שהמציאות מוכיחה אחרת – לדוגמה: ברמת בית שמש ג' מנהלים את הבנייה במקום נציגים מהמגזר החרדי, ושם יש תכנון לבניית דירות לכלל האוכלוסיה. אולם, גם לדבריהם, אין בכך כל בעיה - כל מטרת המפלגות בכנסת לפעול למען בוחריהם כעדיפות ראשונה. אלא מה – ההתנגחות בחרדים היא דרך להצית את העם.
-
לאור הרוח הנושבת בחודשים האחרונים עם הסיסמה "גיוס לכולם" - ניסיון לעקור את הקשר ההדוק של עם ישראל לתורה הקדושה ע"י חקיקת חוק לגייס את בחורי הישיבות לצבא, תוך שימוש בטענה שיש הכרח לקיים שוויון וצדק בין כלל האזרחים במדינה. וזה ממש להפליא – כי אם רק נתבונן רגע, נשים לב לעובדה שבין ראשי ומארגני מחאת האוהלים נמצאים מספר לא מבוטל משתמטים! כן כן, מבין אותם שוחרי צדק חברתי ושוויון שמצד אחד דורשים צדק חברתי ומצד שני דורשים גיוס בני הישיבות, אך שוכחים לציין, ובראשם דפני ליף - שהם עצמם לא עשו, לא צבא ולא שירות לאומי!
האין זו צביעות? האין זה שקר?