בשבוע האחרון אנחנו עדים למחזה חסר תקדים: מדינת ישראל – על שלוחותיה הרבים, כגון המשטרה ורשויות האכיפה מבצעים במהירות וביעילות מפתיעה את המהלך שיזם שר הפנים, אלי ישי – גירוש כל המסתננים שמוצאם מדרום סודן!
למה הם מגורשים? במה חטאו שזוכים לכזאת השפלה? האם אין זו אכזריות לגרש אדם?
בטח כל השאלות הללו רצים לכם במוח בזמן שאתם שומעים בחדשות על גירוש אזרחי דרום סודן, ורגשי רחמים מתחילים לזחול פנימה אל תוך הלב. אז הגיע הזמן לומר די, לשים לרגשות האשמה האלו סוף, ולקבל הבנה ופרופורציה על הפרשה כולה.
היסטוריה:
אם נדפדף בדפי ההיסטוריה, נראה שלסודן יש היסטוריה מלאה במלחמות אזרחים ובשפיכות דמים.
במאה ה-19 חבל ארץ זה ידע מלחמות בין כנופיות של סחר בעבדים שנחטפו מבתיהם, ורק בשנת 1977 שקטה הארץ במקצת הודות לנוכחות הצבא הבריטי ששלט שם, ונהג ביד קשה כלפי סוחרי העבדים.
באמצע המאה ה-20, החריף העימות בין האוכלוסייה המוסלמית שהתגוררה בצפון סודן לבין הנוצרים שחיו בדרום המדינה. העימות המזוין נמשך עשרות שנים ונחשב לאחת ממלחמות האזרחים הממושכות בעולם. העימותים שככו ב-1972 לפרק זמן של כעשר שנים.
ב-1983, בעקבות החלת חוקי השריעה (=ההלכה) האסלאמית בסודן, התקוממו מאמיני הדת הנוצרית - המהומות הפכו למלחמה של ממש, מלחמת האזרחים הסודנית השנייה, שנמשכה יותר מעשרים שנה, ובמהלכה נהרגו כמיליון וחצי נפש.
בסך הכול, הלחימה במהלך השנים הביאה למותם של מיליוני אזרחים, ולהפיכתם של מעל לארבעה מיליון לעקורים או לפליטים.
בינואר 2005 נחתם בין הצדדים הסכם ששם קץ למלחמה - אוטונומיה לחבל דרום סודן עד ה-9 לינואר, 2011 – יום שבו נקבע משאל-עם האם דרום סודן תהפוך למדינה עצמאית.
תוצאות המשאל קבעו ש- 98.83% מהמצביעים הצביעו בעד עצמאות דרום סודן.
אקטואליה:
בשלושים שנה האחרונות הגיעו מסודן כ- 3,000 בסה"כ, כמחציתם מחלקה הדרומי. חלקם הגיעו בין 1983 – 2005, שנים שבהם נשפך בסודן הדם כמים. כשהם הגיעו לארץ הם התקבלו כפליטים – ולא גורשו מהארץ. אבל כבר שבע שנים מתנהלת דרום סודן בשקט וברגיעה, ובכל זאת מגיעים עוד סודנים לארץ. השאלה המתבקשת היא – למה?
אז נכון שאם תשאלו אזרח דרום סודני למה בכל זאת הוא מגיע, הוא יענה שהוא פליט, אבל זה שקר! ולא רק שזה שקר, אלא שההפך הוא הנכון – בימים אלו ישנם בשדרות ובישובי עוטף עזה יותר טילים ופגזים מאשר בסודן כולה. הם באים עבור עבודה ובכדי ליהנות מאיכות חיים טובה יותר, שיצרו היהודים בארץ ישראל במהלך שישים וארבע השנים האחרונות. נוסף על כך שהם באים לנצל את טוב הארץ, הרי שחלקם עוד משחיתים את הארץ בפשע ותועבה.
גם לגבי אותם שאכן הגיעו כפליטים, חשוב שנזכור שהם "פליטים" ולא "אזרחים". המדינה עשתה חסד עם אותם אנשים שברחו בתקופת המלחמות בסודן, ואפשרה להם להתגורר בארץ. אבל ברור לכל, שתוקף אישור זה נועד אך ורק עד להשבת השקט והשלווה במדינתם, ולא שהם יקבלו קבע בישראל ויהפכו לאזרחים. על כן, אפילו הטענה שגרים פה עשרים שנה או שהקימו בית ומשפחה בארץ אינה טענה, כי למעלה משבע שנים חיים אותם פליטי דרום סודן בארץ ללא שום הצדקה כלל וכלל.
יהודים אנשי חסד:
וחלילה שלא נלך שלל, שר הפנים לא דרש לגרש מיד בחוסר כל את אזרחי דרום סודן - ממש ממש לא. המדינה מאפשרת להם זמן להתארגן, המדינה מממנת להם את הטיסות, ומעל הכל – המדינה נותנת להם מענק שווה ערך לשכר עבודה של למעלה משנה וחצי במקום מוצאם, דבר שלא נעשה באף מדינה בעבר וגם לא כיום. כל ההטבות הנ"ל הם מקבלים בתמורה לשיתוף פעולה שיעזבו מרצונם. אך לאותם אלו שמנסים לברוח מהחוק, ובכל זאת להישאר, הרי דינם אמור להיות ככל עבריין חוק – ענישה וכן כליאה במקום הצורך.
אז נשאלת השאלה, היכן יש כאן אי צדק? – האם עלינו לרחם על אותם אנשים שעברו על החוק הבינלאומי האוסר על הסתננות לארץ אחרת, או עלינו לרחם על אחינו היהודים אשר סובלים ממסתננים אלו?
הביעו את דעתכם בתגובות...