לא פעם יצא לי להשתתף באירועים שונים: בר-מצווה, חתונה וכו´ והנה... חלק מהמשתתפים באירוע לא התפללו ומתארגן לו מניין ותמיד יש אחד שיש לו "חיוב".
בעל השמחה מחפש מישהו שיהיה 'שליח ציבור' וכדאי שיהיה גם בעל קול ערב שיתאים לסוג האירוע. בעוד עיניו תרות אחר בעל תפילה, מגיח בעל החיוב בדרישה: "יש לי חיוב"! מיד כולם נסוגים. "והוא רחום" יוצא לדרך, "וכאן הבן שואל"? האם בעל התפילה עיין פעם אחת בשו"ע מה הם כללי התפילה? ומהם כללי היציאה ידי חובה?!
תארו לעצמכם נסיעה מירושלים לת"א, נהג אגד מרגיש עייפות יתר נעצר בצד ומודיע ברמקול, "יש מישהו שיכול להחליף אותי עד מחלף בין גוריון?" והנה... מגיע נוסע לנהג ומציע את עצמו. לשאלת הנהג "יש לך רישיון לנהוג באוטובוס?" עונה הוא "לא, אבל אני נוסע וותיק באוטובוסים".
מי מיכם היה נשאר על האוטובוס? ומי היה יורד? לאחר ששמעתם שהנהג החדש שלנו לא חברמן ועלול לקחת אותנו..... (לא רוצה לומר לאן) ואפילו לא לתימן.
הייתי באירוע שה"חיוב" הגיע לקטע שרגילים לנגן שם והתחיל מנגינה שאף-אחד מהקהל לא הכיר, כי היא הייתה בין המז'ור למינור, משהו ממש לא ברור, מאחר והקהל לא השתתף, ידידנו הנ"ל הוסיף כמה מילים לתפילה וכך היה... (כמובן במנגינה) "השכיבנו אבינו לשלום והעמידנו, תשירו כולם ביחד, לחיים" וכו´.
הייתי בשבת בבית-הכנסת וגם שם עלה מיודענו מה"חיוב", ובקדיש הראשון של ערבית התחיל מנגינה של הזמר חיים ישראל, יתגדל ויתקדש... ומרוב התרגשות שיצא לו טוב, בטעות המשיך את השיר "שמך לעולם מבורך" במקום הקדיש.
לעניות דעתי הקובעת, ה"חיוב" אמור לעשות למישהו עליית נשמה ולא למתפללים יציאת נשמה. לא פעם ה"חיובים" למיניהם, מוסיפים, מעגלים ומשנים את התפילה.
היה אברך ספרדי שהצהיר שיש לו "חיוב", אבל.... היה זה בית-כנסת ששם מתפללים ב"לשון הקודש". הגבאי נעתר לבקשתו והאברך עלה חזן, הנה... עיניו רואות שלט עם כללים ברורים: 1.נוסח אשכנז, 2.לשון הקודש וכו´.
תארו לעצמכם מה קרה בשעת התפילה, כל ח´ נהפכה ל-כ´ וכל כ´ נהפכה ל-ח´. ולא די בכך... אלא שכל ט´ ו- ת´ לא משנה אם דגושה או לא הם הפכו ל-ס ואם תרצו גם הפתח והסגול נהפכו להברה חדשה שגם הנוסח האמהרי אינו מכיר.
לסיכום: שמעתי 'גדול' אחד שאמר שמי שנפטר לו אבא או אמא ל"ע, לא נהיה חזן... אלא יתום ל"ע. בשביל להיות חזן צריך ללמוד לפחות תיאוריה, אפילו אם בסוף תקנה את הרישיון.