רק בשבוע שעבר ציינו בבית משפחת בן יצחק את יום השואה. יוסף בן יצחק (84), ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו במחנות ההשמדה, עלה לארץ וניסה לשקם עצמו מחדש.
מלחמת יום כיפור השיבה ליוסף את השכול בשנית לאחר שאיבד את בנו במלחמת יום כיפור, שעה שהוא עצמו היה רכון מעל גבי הסידור.
את הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון, הוא מעביר מידי שנה בבית חולים: "אני שואל אנשים סביבי למה זה מגיע לי ולאף אחד אין תשובה", הוא אומר בדמעות.
זכרונות ממלאך המוות
חמישה מחנות ריכוז שונים שרד יוסף. את ידו של "מלאך המוות של אושוויץ" יוזף מנגלה ששלחה באחת את כל משפחתו לאבדון, הוא מתקשה לשכוח.
בשנת 1945 הוא עלה לארץ ולאחר תקופה קצרה בבסיס הבריטים בעתלית, אומץ יוסף על ידי משפחה מתיישבת במושב באר טוביה והחל את חייו בשנית כעובד אדמה.
בשנת 1950 הכיר את אסתר (80) והשניים התחתנו. יוסף ואסתר רכשו משק במושב והקימו רפת למשפחתם הקטנה שמנתה את ילדיהם - מוטי, אביהו ומאירה.
מוטי בנם הבכור, התגייס לצבא ושירת בשייטת. במהלך האימונים הוא נפצע ברגלו והועבר לשרת בחיל המודיעין ואייש את עמדת התצפית הפונה למצרים.
מלחמת יום כיפור שפרצה ב-1973 תפסה את כולם לא מוכנים. מוטי שהיה באותה עת בעמדת התצפית, הבחין במצרים מתקרבים והודיע במהירות למפקדיו, אולם העזרה בוששה מלבוא ומוטי וחבריו נפלו בשבי.
באותה עת, יוסף היה כבר בבית הכנסת מתפלל, אשתו אסתר הייתה בדיוק בדרך לשם "פתאום בדרך מישהו אמר לי שפרצה מלחמה", נזכרה אסתר, "ראינו הרבה כלי רכב צבאיים בכביש".
הבן נפל בשבי
מאז שהבינו כי בנם מוטי נפל בשבי, יוסף ואסתר לא קיבלו בדיל של מידע באשר לגורל בנם: "סיפרו לנו כל מיני סיפורים. הרגשתי שמרמים אותנו ואף אחד לא באמת ידע איפה הוא. כל פעם שהגיע מטוס של שבויים, רצנו לראות אם הוא שם", נזכר יוסף בכאב.
לאחר כשנה התדפק בדלתם קצין העיר ובישר להם כי בנם קבור בבית קברות סמוך לבאר שבע, זאת לאחר ששנה שלמה הוא היה קבור שם מבלי שהצליחו לזהותו.
זמן קצר לאחר מכן הובא מוטי למנוחות בבית העלמין הצבאי במושב באר טוביה והוא היה הראשון במושב שזכה לטקס קבורה צבאי.
"בצבא אמרו לנו שהוא לא סיפר כלום עד מותו", מספר יוסף בגאווה. שנים מאוחר יותר אף קיבלו ההורים עדות מצמררת מפיו של חייל מילואים שנשבה אף הוא על ידי המצרים ונכלא בתא מעצר סמוך לתאו של בנם.
"הוא סיפר לנו שהוא שמע את המצרים חוקרים אותו ושמוטי לא דיבר. הוא שמע אותו צועק", מתקשה יוסף לעצור את הדמעות.
הזכרונות מבנם הבכור לא משים מזיכרונם של יוסף ורעייתו וביום הזיכרון זה אף נהפך לקשה יותר, אולם העובדה שיש להם קבר כדי לבכות עליו, מכניסה בליבם נחמה פורתא.
במשך שנים ארוכות קיווה יוסף שיוקם בית יד לבנים גם בבאר טוביה, מקום מושבו. "יוסק'ה הגיע אלי ואמר שמתכננים כבר הרבה שנים לבנות יד לבנים והוא קיבל בעבר הבטחות" מספר ראש המועצה, דרור שור "הוא שאל אותי אולי אני אהיה איש בשורות, אמרתי לו 'יוסק'ה, יהיה ידל בנים, יהיה בית מורשת', זו הייתה פעם ראשונה בתפקיד שלי שנתתי הבטחה מהלב ולא מהראש".
לפני כשנה ההבטחה קוימה וביוסף נטל חלק בטקס חנוכת בית הזכרון לחללי המועצה האזורית באר טוביה.