במהלך טקס "לכל איש יש שם" שנערך בכנסת במהלך יום השואה, נשא דברים ראש-הממשלה בנימין נתניהו.
'כיכר השבת' מגיש את תמליל הנאום:
זוהי הפעם הראשונה בטקס הזה 'לכל איש יש שם' שחמי, שמואל בן ארצי, אינו מקשיב להקראת השמות. הוא נפטר לפני
חודשיים אחדים. הוא נהג להקשיב לקריאת השמות, אפילו להיגוי, הוא חשב שזאת הדרך לתת ביטוי לנשמות שהלכו לאיבוד. הוא ראה את האובדן כדבר אישי ולאומי במימדים שקשה לתאר.
הוא עלה לארץ בגיל 18 מהעירייה בילגוראיי בפולין חרף התנגדותו העזה של אביו. הוא נשלח כעילוי על ידי ישיבת נובהרדוק לפתוח סניף כאן בבני ברק. מהר מאוד הוא הגיע לפרדסים והחליט שעליו לגאול את אדמת ארץ ישראל, ולכן הוא עבד 7 שנים בפרדס.
לאחר מכן הפך למורה בטבריה. הוא היה מורה גדול, מחנך דגול. הוא קיים חוג ללימוד תנ"ך של מבוגרים במשך 30 שנה, 30 שנה אותם אנשים.
הוא היה חוקר תנ"ך גדול, אבל הוא גם היה משורר. בשירתו ביטא את אהבת הארץ ואהבת העם ואהבת האדם ואהבת הטבע שלו, אבל מעל הכל הוא ביטא בשיריו את הכאב שלו, האישי והלאומי על השואה. אני מבקש
להקריא לכם אחד משיריו שנקרא 'חלום לזכר עיירתי בילגוראיי'.
"לזכר עיירתי בילגוראיי,
הלילה הייתי בעיירת מולדת,
בנוף שיקר ללבי בהילו.
בבאר ילדותי בבואה עוד רועדת,
בית אבא עדיין עומד על תילו.
בעצי ערמונים משתלהב כבר האודם,
טבעו של הסתיו בפולין הוא בכך.
אני ואחי משתרכים כמקודם,
בשביל סוכתנו נושאים אנו סכך.
הרוח רודפת ענן ברקיע,
הערב הגשם לבוא לא יהין.
עוד רגע ואנו הביתה נגיע,
מיד נקשט סוכתנו כדין.
קרבנו לבית, גויים בקננו,
לשווא עוד חיפשתי סוכת השלום.
אחי את עומסו לי השאיר – ואיננו.
לבד שם בכיתי עד סוף החלום".
הסוכה נחרבה, הבית הושמד, בני המשפחה – כולם נרצחו, ואקריא את שמותיהם:
אביו משה הון, אשתו של אביו, איטה הון אחותו התאומה של חמי, יהודית בת משה הון, בת 24.
האחים מאיר הון, בן 18, שמעון-צבי הון, בן 16, אריה לייב הון, בן 13, ואחותו הקטנה פייזלה הון, בת 10.
דודתו מאטל קניגשטיין ובנה הלל בן יחזקאל ובתו הבכורה, והדוד מנדל הון, אשתו ושני ילדיהם.
הדוד אברהם טאובר, אשתו,
בתו ובנו, הדודה רחל טאובר ושלושת בניה – אברהם, יעקב ושלמה, נשותיהם וילדיהם.
הדודה הינדה ובעלה יחזקאל. הדודה הנדל, בעלה וילדיהם. הדודה פאלה ושתי
בנותיה.
יהי זכרם ברוך.