ביבי אצל הרב כדורי. מה היה קורה אילו?

עצמו לרגע את העיניים וחשבו על יהדות ויהודים בארץ הקודש בלי ש"ס. בלי מאות בתי ספר וגנים על טהרת הקודש (עם ליב"ה ומיצ"ב אמנם אך רק מכורח הנסיבות), בלי רשת 'אל המעיין', בלי מאות אלפי יהודים מסורתיים שהפכו כמעט לחרדים ובלי עשרה ויותר מנדטים שבלעדיהם גם חמישיית המנדטים הקבועה של הציבוריות החרדית האשכנזית היו נדחקים לקרן זווית אפלה.

הרב כדורי זצ"ל והרב עובדיה יוסף שליט"א (צילום: פלאש 90)

שכחו להיות יהודים

מה היה קורה אילו הבחין בנימין נתניהו במיקרופון שהוצמד לגבו בביקורו אצל הגר"י כדורי בחודש תשרי תשנ"ח

את הרגע הזה לא ישכח בנימין נתניהו עד יומו הפוליטי האחרון. במהלך אחת עשרה השנים שחלפו מאז הוא עבר טלטלות שכל אחת מהן הייתה מרסקת פוליטיקאי אחר (אלא אם כן קוראים לו שמעון פרס) ומצמידה לו את התואר לשעבר. החזרה המופלאה שלו לראשות הממשלה היא פועל יוצא של תכונה אחת שאי אפשר לקחת ממנו. נתניהו הוא איש שיודע להפיק לקחים. הוא לומד, הוא מתחקר את עצמו והוא יוצא עם תובנות שגורמות לו להמציא את עצמו מחדש.

שתיים מתוך התובנות שהפיק מאותו רגע מר ונמהר הן בעצם סוד ההצלחה שלו בקדנציה הנוכחית. הוא לא מתגרה באליטות השולטות אלא מנסה להתחבר אליהן והוא מייחס לתקשורת כוח מאגי ביכולתה להפיל ולהעלות ראשי ממשלות.

עם תובנה שלישית הוא עדיין מתמודד ומזגזג לנוכח האילוצים הפוליטיים. הוא יודע שהברית עם החרדים היא יסוד האיבה נגדו בחוגים נרחבים אבל בלעדיהם הוא לא היה חוזר לראשות הממשלה. מעקב אחר התנהלותו בשבועות האחרונים מלמד כי הוא מתחיל להרגיש שהאווירה הציבורית מחייבת אותו לחשוב על הפרת הברית ההיסטורית.

ביום בו ביקר בביתו של הגר"י כדורי הוא בסך הכול רצה קצת להחניף למנהיג רוחני חרדי ולחזור הביתה בשלום. הביקור שנערך בין כסה לעשור היה גם סוג של אמירת תודה. בבחירות בהן זכה לראשונה בראשות הממשלה נישא נתניהו על גבי אהדה כלל ציבורית חרדית (נתניהו טוב ליהודים, מי היה מאמין) שאחד מיוצריה היה המקובל הישיש הגר"י כדורי.

מספר שבועות לפני הבחירות, כאשר עורכי הסקרים התחרו מי יעניק לפרס יותר אחוזי תמיכה במרוץ לראשות הממשלה, ביקר נתניהו בביתו של הצדיק בשכונת הבוכרים ושמע ממנו נבואה גלויה: עוד כמה שבועות, הבטיח איש הרז והמסתורין הצופה בעליונים, אתה תהיה ראש הממשלה. נתניהו היה אז החילוני היחיד שהאמין.

אולי הייתה זו התחושה שהוא נמצא במקום בו הובטחו לו הבחירות שגרמה לו לאבד את תחושת הזהירות הטבעית. יתכן גם שהוא רצה להפיק מהביקור תשדיר לקראת הבחירות הבאות. כך או כך, הוא לא בא לשם לבדו אלא מלווה בפמליה של עיתונאים וצלמים כחול אשר על שפת הים. אנשיו הכניסו את העדר אל החדר לתצלום פוטו אפ, נתניהו והמקובל נשארו לבד רגעים ספורים (וגם זה בשביל הפוזה של נתניהו מצד אחד ואנשי החצר מצד שני. וכי על מה היה לדבר?) ויצאו ביחד אל חצר הבית.

בדרך החוצה נדבק לנתניהו אחד משדרי 'קול ישראל' כדי לתפוס עמדה טובה יותר לקראת מסיבת העיתונאים המאולתרת שעמדה להפתח בתום הביקור. הוא עצמו לא הבחין בכך שהמיקרופון שלו פתוח. בעודו טרוד בתפיסת המיקום ובתוך כל הרעש הגדול הוא גם לא שמע מה שנאמר בין שני האישים רמי הדרג היוצאים החוצה.

רק כאשר האזין להקלטה לקראת העליה לשידור לקראת מהדורת החדשות הקרובה הוא הבין איזה אוצר אינה לידו המזל הטוב. אפילו שיחה מאראלה במפעל הפיס לא הייתה גורמת לו אושר גדול יותר. בתוך בליל הקולות והרעשים הוא שמע את נתניהו לוחש לתוך אוזנו של המקובל כי "השמאלנים האלה שכחו מה זה להיות יהודים".

הדברים הדהדו בחלל הציבורי כרימון הלם שהתפוצץ בחדר סגור. הצעקה הגדולה שקמה לימדה שגם ציבורים שאין להם זיקה ליהדות שורשית עדיין נעלבים כשראש ממשלה בישראל מוציא אותם מחוץ לגדר. מאחר ומרבית העוסקים בתקשורת שייכים לסקטור האמור הם הכריזו עליו מלחמת לחיים ולמוות.

כבר באותו ערב שודרו במהדורות האלקטרוניות תמונות מתוך הביקור בהן נראה נתניהו רוכן לעברו של המקובל רב השנים בתנוחה של כאילו קבלת מרות. התמונות תיעדו שניות ספורות מתוך הביקור והפוזה 'המקוממת' הייתה פועל יוצא של הבדלי הגובה בין ראש הממשלה התמיר והמקובל כפוף הקומה אבל לך תספר את זה לצופים בבית. בטח שלא יעשו זאת אלה שכמה שעות קודם לכן הוגדרו כמי ששכחו להיות יהודים.

האם הייתה זו הסיבה היחידה לנפילתו של נתניהו בבחירות שנערכו לאחר מכן? נתניהו עצמו סיפק בהתנהלותו הכושלת עוד כמה חומרים לבעירה כמו: ההתנהלות הכושלת של לשכתו (בערך מה שקורה היום, במובן זה נתניהו לא למד או שלא מסוגל ללמוד שום דבר; כל זמן שהבית מנהל אותו ולא הוא את הבית, הבלגן יימשך) וההסכם הכושל של וואי פלנטיישן (חברון תמורת כלום) שעורר עליו את זעמו של הימין. אבל אף אחת מההתנהלויות האמורות לא הייתה עילה לתבוסה כה מחפירה בבחירות הבאות. ההתגייסות של האליטות והתקשורת העצימה כל טעות שלו ויצרה דעת קהל שרק חיכתה למשיח שיבוא וידיח אותו מראשות הממשלה.

בניגוד לתסריטים אחרים במוסף זה, השאלה מה היה קורה אילו לא, מחייבת דמיון עשיר במיוחד. אם נתניהו היה נזהר ממיקרופונים, שומר על כבודן של השכבות השולטות במדינה ומחשב כל צעד שלו לפי הכותרות בתקשורת הוא לא היה מאבד את ראשות הממשלה בשנת תשנ"ט.

או אז לא היו קורים הדברים הבאים ושימו לב לרשימה הארוכה הבאה: אהוד ברק לא היה מכהן כראש ממשלה. הוא לא היה נגרר למו"מ עקר עם ערפאת שכישלונו הצית את האינתיפאדה השנייה. אריאל שרון לא היה גובר על ברק הכושל בעשרים וחמשה אחוזים (בעקבות טעות של נתניהו, שלא הסכים להתמודד על ראשות הממשלה בלבד, ודרש גם בחירות כלליות. ש"ס התנגדה וכו'). שרון לא היה מנצח לאחר מכן את נתניהו בפריימריז לראשות הליכוד וזוכה בבחירות הכלליות בהפרש שאפשר לו להכניס את לפיד לממשלה במקום החרדים. גזירות תשס"ג לא היו מתבצעות. ההתנתקות לא הייתה עולה כלל על הדעת ויתכן מאוד שאריאל שרון היה היום יושב בחוה וכותב זיכרונות ולא מוטל כאבן שאין לה הופכין בתל השומר. על החלק האחרון כשלעצמו אולי אין להזיל דמעה, אבל על כל היתר יש גם יש.

המסקנה:

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.