כל מי שנכנס להלם מהחשיפות והתחקירים על פני האפליה העדתית, המתפרסמים חדשות לבקרים, שיקום!
מי שלא יודע על מה מדובר, שיתכבד ויתעדכן... או לחילופין ינסה בדרך הקשה: יגיש טופס קבלה לסמינר נחשב תחת השם בוזגלו. אין לי אחריות על גורלו ועל נזקים נפשיים שיגרמו לו. ובמילים אחרות, הוא כנראה נולד אתמול.
ובכן, התחקירים הללו, מזעזעים ככל שיהיו, אולי מפתיעים אנשים שמביטים על המגזר החרדי מבחוץ בעין אנתרופולוגית ולא מכירים את הדינמיקה הציבורית והשיח היומיומי בו.
אבל למעשה, מי שגדל ועוצב בהוויה הזו מבין כי המציאות עגומה פי כמה ממה שמסוגל להציג כל תחקיר טלוויזיה, ראיון, או הקלטה יזומה.
פרשיית עימנואל היתה אבן דרך והציפה את הבעיה החוצה. אך עדיין האפליה חיה ובועטת ואף מקבלת לגיטימיות ותוקף.
קל להאשים את האשכנזים בגסות וביהירות, וקשה להתעלם מההומור השחור של ההיסטוריה, שהפכה תוך כמה דורות אנשים שסבלו מאפליה ודיכוי, לגזענים בילד-אין.
אך למען האמת יש כתובת אחת ברורה למחדל הזה והוא הציבור הספרדי ובעיקר שכבת האליטה שבו, או ליתר דיוק- המחשיבה עצמה לכזו.
הנחיתות שלהם העצימה את הגאווה האשכנזית, רפיסות הקומה האופיינית להם, בנתה עוד מחיצה בחומת השנאה.
בכל מקום בו קיימות גזענות ופערי מעמדות, גם אלו הנחשבים נחותים יפנימו את מעמדם הנמוך, אך תמיד יחפשו את הנחותים יותר מהם. ותתפלאו הם ימצאו וזה יתן להם סוג של שלוות נפש. מישהו להתנשא מעליו...
השכבה הספרדית המבוססת הפנימה מזמן את היותה סוג ב', ברור להם כשמש כי הם לא פונקציה לקשרי שידוכין עם אשכנזים ולעולם לא יבואו באמת בקהל. אממה, הם התמקמו להם בנוחות אי שם באמצע, תוך כדי התנערות מבישה מאחיהם חסרי המזל, הקשרים והכסף.
מנחמים הם את עצמם כי הם טובים יותר, מתורבתים יותר, מחונכים יותר ושוכחים כי אמת המידה בה הם בוחנים את עצמם ושופטים את סביבתם היא אמת מידה אשכנזית מובהקת, שלהם לא היתה הזכות לקבוע את הקריטריונים שלה והם חייבים להתיישר לפיה.
וכשמדברים על אפליה עדתית, איך אפשר לשכוח את אותה תנועה קדושה היושבת על מספר מנדטים לא מבוטל ושכחה מזמן מה פירוש המילה מנדט. אצלם אולי מתורגמים המנדטים למספר מכוניות השרד שהציבור מימן להם, אך למען הדיוק הלשוני, מנדט הוא ייפוי כח, הוא הענקת סמכות ושליחות. כל מנדט שקיבלו, מהווה כמה עשרות אלפי אנשים ששלחו אותם למטרה מסויימת. וכדי לרענן את זכרונם מדובר על החזרת הכבוד המזרחי, או במילים שהם מבינים: למי קראת פרענק?
מה שקרה, בדרך הם שכחו כל מיני דברים, שכחו מי העלה אותם, לעיתים לא הפנימו קודים אתיים מסובכים של שלטון החוק ובעיקר עסקו בריקוד אינסופי לפני הפריץ: העסקונה החרדית האשכנזית.
אותה עסקונה החזירה להם אהבה. פינקה אותם בכרטיסי כניסה למוסדותיה הנבחרים, מנעה מהם את מסע הייסורים של אחיהם, הרדימה אותם בשמירה.
הם מעולם לא חזרו הביתה ומצאו את ביתם הצעירה דומעת על כי הפרידו אותה מחברותיה, הם לא טעמו טעם של מכתב לאקוני המסביר כי קיים "חוסר התאמה". הם לא גידלו את ילדיהם בגטו עדתי וסוציו אקונומי עם תווית ברורה, הם לא חוו מקרוב את ההשפלה, הדחיה והשנאה. כי היו צריכים אותם קרוב, יפים ושותקים...
כרטיסי הכניסה החופשיים למוסדות האשכנזים היוקרתיים הם דמי "לא יחרץ". זהו שוחד פוליטי מדרגה ראשונה שמאפשר לאותם מנהלים לעשות ככל העולה על רוחם במוסדותיהם, לרמוס זכויות אזרח בסיסיות ועדיין לקבל כסף ממשלם המיסים.
השתיקה הזו, לא מקרה היא, מישהו משלם עליה. מישהו אי שם מסכים לקבל את אותו "בוזגלו משודרג" ללמוד עם בנותיו הכשרות והטהורות רק בגלל שהוא יושב על הברזים הנכונים. ושלא תהיה טעות, הם עדיין נחשבים סוג ב', אבל כל עוד יש כמה ליגות תחתיהם הם מסודרים.
ימים יגידו אם כלל הציבור המזרחי עשה את כברת הדרך להפנמת העובדה שמהם לא תבוא לו הישועה ויבוא חשבון עם נבחריו. ההיסטוריה תספר האם ציבור זה היה מספיק בוגר בנקודת זמן זו לבחון האם הוא מעוניין להעניק מנדט נוסף, למי שמחשיב אותו לנחות וחסר דעה. למי שחושב שהוא בכיס הקטן שלו.