ערב כיפור: המושב החילוני התעורר

הכל החל לפני קצת יותר מארבע שנה, אז החלו כמה מתושבי ניר בנים לערוך ימי תפילות בחגים מרכזיים בשיתוף תושבים מהמושב הסמוך זרחיה. "לדור המייסד של המושב היו מרכיבים שהיו קרובים יותר למסורת", מספר איתי גרניט, ממובילי היוזמה, "אבל מכיוון שרוב התושבים היו חילונים, אף פעם לא הוקם בית כנסת".

לפני כשנה וחצי כינס גרניט כמה מתושבי המושב ויחד הם העלו את האפשרות לקיים סקר במושב שיבחן את הנכונות להקמת בית כנסת. "הסקר הראה שכמאה תושבים היו בעד, מאה נגד ו-40 נמנעו", מגלה גרניט.

תוצאות הסקר היוו זריקת מרץ עבור הקבוצה והחל מראש השנה אשתקד התארגנה הקבוצה לקיום תפילות מדי שבת. "בכל שבוע הגיעו להתפלל כ-20 איש בממוצע", מתאר גרניט "אחרי התפילה עשינו קידוש ואחר כך התחלנו לקיים גם בר מצוות בשבתות בבוקר". גרניט מדגיש כי למעט חוזר בתשובה אחד, כל חברי הקבוצה שהובילו את המהלך הינם חילונים. "אני נוסע בשבת ולא חובש כיפה, אבל חשובה לי המסורת. חשוב לנו להראות שהיהדות היא נחלת הכלל. ישוב שאין בו ספר תורה זו תקלה. אני לא מכיר כפר ערבי אחד שאין בו מסגד".

ובכל זאת היו כמה מתנגדים למהלך הזה, אך גרניט אומר כי הוא מבין לליבם, למרות שהחששות שלהם לא מוצדקות: "היו שחשבו שנסגור כבישים ונחזיר בתשובה, אבל עם הזמן הם ראו שזה לא נכון והיום יש במושב הרבה כבוד הדדי". גרניט מוסיף כי סוד הקסם היה בהתאמה שנעשתה בין ההלכה לבין הקהל החילוני.

בשלב מסוים המושב החזיר את ארון הקודש למושב זרחיה ובית העם נותר ללא ספר תורה. גרניט וחבריו פנו לעמותת "איילת השחר", הפועלת לקירוב לבבות. "אחד החברים שפגשתי שם הפנה אותי למשפחת הוצלר, שברשותה ספר תורה. נוצר בינינו חיבור והם הסכימו להשאיל לנו את ספר התורה".

70 שנה ללא בדיקה

ספר התורה של הזוג אריה ונעמה הוצלר מבני ברק שרד את מלחמת העולם השנייה בגרמניה. אריה הוצלר מספר את סיפורו של ספר התורה: "בשנת 1931, אבי יהודה ז"ל, היה בן 14 ולמד בבית ספר יסודי בגרמניה. בשלב מסוים לא התירו עוד ליהודים ללמוד בבתי הספר ואבי עבר לעיירה ביירפלד, ששכנה כ- 200 ק"מ מביתו ושם הי לסבי מפעל גדול לכלי בית.

מאחר ובאותה עיירה לא היה בית כנסת, ביקש אבי מסבי שיקנה לו ספר תורה ובמשך שנים התקיימו תפילות סביב ספר התורה היחיד באזור כולו".

מספר שנים לפני המלחמה ספר התורה נלקח לארה"ב ובשנות ה-50, כשיהודה עלה לארץ, הוא קיבל לידיו את ספר התורה. בארץ השאיל האב את ספר התורה לבתי כנסת שלא היה להם ספר תורה.

ספר התורה של משפחת הוצלר לא נבדק במשך 70 שנה. "אבא שלי היה עסוק מאוד", מספר אריה הוצלר "וגם עלות הבדיקה הייתה יקרה ולא היה לנו כסף".

לפני כשמונה שנים החליטה המשפחה לשלוח את ספר התורה לבדיקה, תוך ציפייה שיהיו לא מעט מילים טעונות תיקון, אלא שהסופר התקשר למשפחה ובישר להם כי בכל 304,805 האותיות אין ולו טעות אחת. "זה לא קורה אף פעם", נזכר הוצלר ומוסיף "סיפרתי את זה לאבא שלי והוא שמח מאוד. אחרי יומיים הוא נפטר".

"לא הכרתי איש מניר בנים, אבל הלכנו ופגשנו אנשים נחמדים מאוד", מסביר אריה הוצלר את החלטתו להשאיל את ספר התורה ליישוב. "הם היו כנים ואמרו לנו שהם לא מתחייבים שבכל שבת יהיה מניין. איתי אפילו אמר שהוא חילוני ולא חושב לחזור בכלל בתשובה. אמרתי לו שזו לא המטרה. כשביישוב מקימים בית כנסת זו השמחה הגדולה ביותר. יש בתי כנסת רבים בארץ שמחזיקים כמה ספרי תורה. כאן יש ספר תורה אחד שמחזיק בית כנסת".

שמחת תורה

איתי גרניט החל לעבוד על הפקת טקס הכנסת ספר התורה. כדי לשדר הסכמה רחבה הוא ביקש להזמין טקס דמות מוכרת ואהובה על רוב הציבור. "חשבנו על הרב הראשי לשעבר, ישראל מאיר לאו ", משתף גרניט " מכיוון שמדובר בספר תורה ששרד את השלטון הנאצי היה מן הראוי שהרב ישראל מאיר לאו, ניצול שואה בעצמו, יהיה זה שיכניסו לבית הכנסת".

גרניט תיאם פגישה עם רבה הראשי של תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו, בה שטח בפניו את סיפורו של המושב החילוני אשר גמר אומר להכניס ספר תורה לבית הכנסת המקומי. הרב לאו, מצידו, פתח מיד את היומן וסגר תאריך. יחד עם הרב לאו הוזמן גם הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת אור עציון וראש מרכז ישיבות בני עקיבא.

"הטקס היה מדהים", מספר גרניט "הרב לאו העביר שיעור לילדים והרב דרוקמן העביר שיעור לנוער. השמחה היתה גדולה".

ראש המועצה, דרור שור, שנכח בטקס הטעים: "להכנסת ספר תורה ששרד את מלחמת העולם השנייה יש חשיבות גדולה בשמירת המורשת וההיסטוריה שלנו. זהו ניצחון הרוח של העם היהודי, שבנה את ביתו בארץ ישראל. על אף שרוב מתושבי ניר בנים מנהלים אורח חיים חילוני, יש למסורת חשיבות רבה מאוד בשמירה על ערכי הקהילה והלכידות, שהם מאבני היסוד במועצה האזורית באר טוביה".