בחפירות ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות באתר המיועד לבניית מלון בחוף מגדל שבצפון, בשטח חברת 'ארק ניו גייט', נחשף מבנה בית כנסת מימי הבית השני, (מ-50 לפנה"ס ועד 100 לסה"נ), ובמרכזו אבן שעליה חרוטה מנורת שבעת קנים, שטרם נראתה כמוה. את החפירה ניהלו דינה אבשלום-גורני וערפן נג'ר מרשות העתיקות.
האולם המרכזי של בית הכנסת, גודלו כ-120 מ"ר וספסלי אבן ששימשו כמושבים לבאי בית הכנסת, נבנו בצמוד לקירות האולם. רצפתו עשויה פסיפס וקירותיו טויחו בטיח צבעוני (פרסקו). באולם נחשפה אבן רבועה, מעוטרת בתבליטים מארבעת צדדיה ובחלקה העליון. על האבן חקוקה מנורת שבעת קנים העומדת על רגל, שבסיסה משולש, ומשני צדדיה אמפורות (קנקנים).
לדברי מנהלת החפירה, דינה אבשלום-גורני מרשות העתיקות, "מדובר בממצא מרגש ויחידי במינו. זו הפעם הראשונה בה נחשף עיטור מנורה מהימים בהם בית המקדש עוד עמד על תילו. זו המנורה הראשונה שמתגלה בקונטקסט יהודי, המתוארכת לימי בית שני.
ניתן להעריך שהחריטה שמופיעה על האבן שחשפה רשות העתיקות, נעשתה על ידי אמן שראה במו עיניו את מנורת שבעת הקנים בבית המקדש בירושלים. בית הכנסת שנחשף, מצטרף ל-6 בתי כנסת בלבד המוכרים בעולם, מתקופת בית שני."
מבנה בית הכנסת נמצא במגדל (בגרסה הארמית - מגדלא), שמוזכרת במקורות היהודיים. במרד הגדול, תפסה מגדל מקום חשוב, ולמעשה, הייתה בסיסו העיקרי של יוסף בן מתתיהו (יוסיפוס פלאביוס), מפקד המרד בגליל. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר כניעת הגליל, וכניעתה של טבריה בפני הרומאים.
לאחר כיבושה של על ידי הרומאים, נהרסה העיר ורבים מתושביה נהרגו. בסוף ימי הבית השני מופיעה מגדל כמרכז מנהלי של אגן הכינרת המערבי. עד להקמתה של טבריה בשנת 19 לסה"נ, הייתה מגדל היישוב המרכזי היחידי בחוף הכינרת.