זה סיפור שרק ידה המופלאה של ההשגחה העליונה מסוגלת לרקום. יעקב מאור, תושב חמד, ביקר לפני כשלושים וחמש שנה באוסטריה. בביקורו הִרצה לפני חניכי ´בני עקיבא´ בווינה על פעילות ההתיישבות בשומרון. השומעים הביעו התעניינות ושאלו כיצד יוכלו לסייע למפעל ההתיישבות.
יעקב התקשר לארץ וסיפר על רצונם של יהודי וינה לסייע. התשובה שקיבל הייתה שלגרעינים שעלו לאלון-מורה ולעופרה חסרים ספרי-תורה, והם משתמשים בספרי-תורה שאולים.
כשמסר זאת למנהיגי ´המזרחי´ בווינה אמרו לו: "בזה נוכל לעזור בנקל. יש לנו כאן מחסן שבו שמורים ספרי-תורה שניצלו מבתי-כנסת שהתרוקנו בימי השואה. בוא עמנו למחסן וקח ספרי-תורה".
ספר של עור צבי
בשעה שסייר במחסן אמרו לו מלוויו: "יש פה גם ספר-תורה מיוחד עשוי מעור צבי. הוא פסול, אבל כדאי לך לראות אותו". כששמע את המילים האלה קפא דמו בעורקיו.
הוא קרוי על שם סבו, ר´ יעקב-מאיר הלמן ממונקאטש הי"ד. הסב הצליח לעבור את כל אימי השואה ואת זוועות מחנה ההשמדה אושוויץ ולשרוד. לקראת תום המלחמה ממש הובילו הנאצים את שרידי המחנות ל´צעדת המוות´ הידועה. יעקב-מאיר, שהיה חלוש וחולה, בקושי הצליח להתקדם, וחייל נאצי ירה בו למוות.
כתמי דם
יעקב שמע כמה וכמה פעמים את הסיפור הטרגי על מות סבו. גם סיפרו לו כי בכל משך שהייתו של סבו במחנות ההשמדה היה שמור עמו ספר-תורה קטן, שנכתב על קלף עשוי מעור צבי.
בספר-התורה הזה היו היהודים קוראים בשבתות ובחגים במחנה אושוויץ. כשנרצח הסב היה ספר-התורה מוסתר בכיס מעילו, צמוד לליבו.
כאשר ספר-התורה הקטן הוצג לפני יעקב, סיפר למלוויו את סיפורו של סבו. "סבי נרצח בשבוע שבו קראו את פרשת תזריע-מצורע. הבה נגלול לשם", הציע.
הם גללו את הספר למקום ההוא ונשימתם נעתקה: בדיוק ביריעה ההיא נראו היטב כתמי דם! "זה היה רגע מצמרר. הרגשנו ממש את אצבע אלוקים ששלחה אותי לשם כדי לאתר את ספר-התורה של סבי", הוא מספר.
נדודי הספר
יעקב אמר עוד למלוויו כי דודו, שהיה עם סבו באושוויץ, סיפר לו שהם עשו שאלת רב על כשרות הספר, מפני שעצי-החיים שלו היו עשויים ברזל וזה החליד, והחלודה פגעה בַכתב בתחילת הספר ובסופו.
הוא גלל את הספר לתחילתו ולסופו, ואכן, בדיוק כפי שסופר לו, נמצאו שם סימני חלודה שפגעו בַכתב. "ההתרגשות הייתה עצומה", אומר יעקב. "כשנרגענו מעט עלינו לקומה העליונה, הנפתי את הספר למעלה ואמרתי קדיש לזכר סבי".
ספר-התורה שמור כיום בביתו במושב חמד. הוא הזמין בעבורו מעיל חדש ועליו נרקם באותיות זהב גדולות: "וחי בהם". מתחת לזה נרקמה רשימת המקומות שבהם נדד הספר: "ויהי בנסוע הארון - מונקאטש, אושוויץ, וינה, רמת-גן, קדומים, חמד".
אמנם הספר אינו כשר לקריאת התורה, אבל הוא נושא עמו סיפור מופלא של אמונה, דבקות בתורה והשגחה פרטית. "ספר-התורה הזה יוסיף בע"ה ללוות את המשפחה שלנו מדור לדור".
(הכתבה מתפרסמת בעלון הנפוץ "שיחת השבוע")
