בחודש זה שמאפייניו הם רחמים, ליבי מלא רחמים על השר הרב אלי ישי. אני מצפה בדריכות לראות את החלטתו הסופית בעניינם של "הפולשים".
משום מה לא מתחבר לי שכבוד השר הולך לחתום על צו גירוש, או הרחקה, או טיול לצמיתות, או איך שתקראו לזה.
אולי תצפו לקרוא כרגע שאני כועס עליו על כך שהוא לא מספיק נחוש ועומד על דעתו. לא. איני מאשימו כלל.
כבוד השר הרב אלי ישי, שר הפנים של מדינת ישראל, לא יחתום על צווי גירוש והרחקה לפולשים המאיימים הללו כי לצערי הוא ייפול שדוד ומרוט בידי כנופיית התקשורת הקיצוניים, אותם שמאלנים יפי-נפש המהלכים עלינו אימים כשרגש האומניות שלהם גואה ומתפרצת וגורמים למדינה שלמה להיתקע בויכוח שולי, לא מעניין, משמים ויבש על פושעים סודנים או אחרים שנכנסו לזמן מה, דרך מתן אישור זמני, או דרך השלומיאליות של מדינתנו בגדרה הדרומי הפרוץ הקורא ומזמין לעבריינים אלו להיכנס לשטחה של המדינה.
אין לכם מושג עד כמה כנופיית התקשורת והשמאלנים הללו מצליחים להכניס את דעתם בכוח למחשבתנו.
האמת תאמר שאין לנו דרך להתמודד עמם. לצערנו הרב החיים לידם הכו את חושנו ומחשבתנו.
התרגלנו גם אנו לחשוב עם התייפייפות נכזבת. הרי אם נפרוס את טענותיו של הרב ישי שהם כה הגיוניות וסבירות לא נבין עד היכן נבערים חלק גדול מעמנו כאילו ויש בכלל ויכוח בעניין.
מה לנו להכניס מאות ואלפי אנשים זרים שמצבם הסוציו אקונומי בכי רע מה לנו ולצרה הזו?
בכל מקום בו הם שוהים הפשע גואה בכל השטחים.
כמה משאבים של כוחות משטרה, תרופות ותנאים כלכליים נצטרך להוציא עליהם? יש מישהו שחושב על זה בכלל חוץ מהרווח הפוליטי האישי.
אין יום שאתה לא שומע על גזירות כלכליות וקשיים תקציביים, במיוחד על הנזקקים. כל יום אתה שומע על שר או נער פוחז מנערי האוצר שמנסה לצמוח על גב התקציב המצומק של עולם התורה ומתנכל להם בזדון, או אז מחול השדים בעיצומו זעקות שבר ואימה: "אין לנו כסף להחזיק אתכם על גבינו"; "לא יעילים"; "בטלנים"; "טפילים"; "פרזיטים"; וכל מרעין בישין.
השנאה הנוראה שיש בהם כלפי מי שזר להם הוא נורא. אין בעולם מקום שעם שונא כ"כ את בני עמו כשנאת יפי הנפש ועמי הארצות את עולם התורה והציבור החרדי.
בשום אופן אינם רואים אותנו החרדים כחלק מעמם פשוטו כמשמעו. בלי הגזמות. אנחנו בעיניהם פחותים מתאילנדים, סודנים, ושאר מסתננים עבריינים.
פתאום כאן עיניו הזכות של הילד התאילנדי והסודני ממיס את ליבותיהם. כ"כ הם רחמנים הומאניים. הם לא מסוגלים להישיר מבט אל מול עיני הילדים האומללים שכבר חיים את רוח ארצנו וטל הצבריות המצחינה של מדינתנו זורמת בעורקיהם האומללים, אוי .... איזה שבר איך אפשר לעשות את זה לילדים.
להם כבר יש תקציבים. הם יעילים. אינם בטלנים, טפילים, פרזיטים. אוי לאותה בושה חרפה וכלימה.
הלוואי ויישירו פעם אחת מבט אחד אל מול עיניהם של אותם ילדי החרדים ששומרים על הרוב היהודי בארצנו ומצילים את בעיית הדמוגרפיה היהודית. די לנו בעלייתם הזדונית של העולים הרוסים הגויים המטמאים ומטנפים את ארצנו.
לך תספר להם שיש גם ילדים קטנים וזכים עם אותם עיניים שמיישבים במסירות נפש את ארצנו. גם עליהם אתם מדברים באותם רגשות רחמים.
הצביעות הישראלית הזאת שלא משאירה כל סיכוי ואפשרות מינמלית להמשך קיומה של המדינה הזאת במקום הזה היא זו שבסופו של יום תנצח.
לצערנו בכל מאבק כזה הם ניצחו וגם במאבק זה עוד נראה את ניצחונם המר.
זוכרים מה שנאמר? "כל המרחם על אכזריים סופו שיתאכזר על רחמנים"...