נושא הביוב, השפכים ומי השתיה, לא באמת מעסיק אותנו. כל עוד המים יורדים בשירותים, כל עוד זורם לנו מים בברז, אף אחד לא מטריח את עצמו בחשיבה על מה קורה ומה חלילה עלול לקרות. אך המציאות כפי שאני נתקלתי בה, מלחיצה - ונראה שאנו בתוך אסון סביבתי שעלול לפגוע בנו בצורה קשה.
המציאות מתחילה בנחל נחמד בו נתקלתי בעת טיול בוואדי מתחת לעיר החרדית מודיעין עילית וכפר אורנים, על תוואי 'נחל מודיעים' אשר מתחבר ל'נחל דולב'. נחל שאני חשבתי שזורם רק בחורף ופתאום התגלה ככזה שזורם גם בקיץ.
רק כשהתקרבתי, הרחתי את הריח הנורא וראיתי מה הכיל בתוכו הנחל שאף היה אפוף ביתושים וברחשים. בדיקה מעמיקה שעשיתי לימדה אותי כי הפלסטינים מעבר לגדר ההפרדה שופכים במקום את השפכים שהם אוספים מבורות הביוב שלהם.
מעקב מתוך מצלמות 'השומרים מודיעין עילית' לימדו אותי כי מדובר בכמה משאיות ביוב, השופכות בין 10 ל-15 פעמים ביום - ביוב, כך שמובן מנין הנחל הנוראי הזה מגיע.
אז יצאתי לבדוק, עד כמה זה בעייתי, מה הפתרון, מה ניתן לעשות וכיצד הרשויות פועלות בנידון.
בדו"ח מרכז המידע של הכנסת על הטיפול בשפכים ביהודה ושומרון נכתב כי מעל לארבעים אחוז מהשפכים אינם מטופלים וזורמים בנחלים או מוטמנים בבורות ספיגה. כאשר 94% מהשפכים האלו מקורם באוכלוסייה הפלסטינית, ו-6% בלבד מקורם באוכלוסייה ישראלית, זאת בנוסף לביוב גולמי לא מטופל הזורמים מתחום השיפוט העירוני של ירושלים לאגן נחל קידרון.
למה זה בעייתי?
בדו"ח מוסבר כי ההשפעות הסביבתיות של אי-טיפול בשפכים או של טיפול בשפכים ברמה ירודה, הן בין השאר זיהום מי-תהום, זיהום נחלים, פגיעה בבתי גידול ופגיעה בריאותית בבני-אדם. ביוב גולמי או שפכים ברמת טיפול ירודה, המאוחסנים בבורות ספיגה או זורמים בנחלים בקרבת בתי מגורים, עשויים לגרום לתחלואה הנקשרת למקורות מים מזוהמים, כגון כולרה, דיזנטריה, טיפוס הבטן. זאת בנוסף להיותם מקור התפתחות ליתושים ומזיקים.
אבל רגע, אנחנו לא ליד כזה נחל. מה זה קשור אלינו? ישאלו השואלים. כאן צריך לחזור ולהסביר את נושא האקוויפר. עמוק מתחת האדמה נמצאים האקוויפרים, מאגרי מים גדולים בהם משתמשים לשתיה.
בישראל יש 3 אקוויפרים עיקריים המספקים חלק מתצרוכת המים שלנו: אקוויפר החוף, המשתרע ממזרח לקו החוף, בין הכרמל לרצועת עזה; אקוויפר ההר, המצוי מתחת לשטחים בשומרון, ביהודה ובהרי חברון, ואקוויפר החרמון. השפכים האלו מחלחלים ומזהמים את מאגרי המים שבסופו של דבר מגיעים אלינו לברז.
פנינו לכל הגופים הרלוונטיים ושאלנו אותם בנושא: מי אחראי? מי מטפל? איך מטפל? מה האתגרים, הכישלונות וההצלחות?
האמת, שמי שענו הראשונים ואף בדקו שקיבלנו ונפרסם את התגובה היו דוברות המשרד להגנת הסביבה. הם מיד התקשרו ודאגו להפנות את האצבע המאשימה למנהל האזרחי. "בהמשך לשיחתנו, תוכל לפנות למעיין, דוברת המנהל האזרחי, הם אמונים על מניעת מפגעים מעבר לקו הירוק, בסמכות המנהל ובאחריות שלו לטפל בנושא".
המנהל האזרחי מסר את התגובה הלאקונית הבאה: "תגובת היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים: יחידת הפיקוח ואיכות הסביבה במנהל האזרחי מכירה את הנושא ומטפלת בו בהתאם לסדרי העדיפויות והשיקולים המבצעיים. המנהל האזרחי פועל וימשיך לפעול למען הביטחון התברואתי של כלל תושבי יהודה ושומרון".
במקביל, מי שכן הגיע לשטח בעקבות הפניה, הוא האחראי על נחלים חוצי גבולות מטעם רשות הטבע והגנים וקמ"ט איכות הסביבה - הוא בא לבדוק ולדווח. מה ניתן לעשות? הוא לא יודע.
עו"ד שלמה רבינוביץ, היועץ המשפטי של עמותת "ירוק עכשיו", אומר ל'כיכר השבת' כי "הזיהום הנוכחי בנחל דולב שהתגלה בימים האחרונים, הוא דוגמה קטנה לעשרות מקרים בהם אוזלת היד של רשויות האכיפה מאפשרת מצב של נזק סביבתי עצום. פעמים רבות השפכים מכילים חומרים מסוכנים כולל תרכובות זרחן וחנקן הגורמים לסיכונים בריאותיים, תברואתיים וסביבתיים חמורים, לזיהום מקורות מים עיליים ותחתיים ופגיעה חמורה בחי ובצומח.
"הסיכונים נוגעים כמובן לתושבי האזור, אך בל נטעה- ההשפעה מסוכנת לכלל תושבי מדינת ישראל, אקוויפר ההר והסביבה בכללותה. אנו פועלים במשך שנים ומתריעים על מפגעי השפכים וזיהום מקורות המים ביהודה ושומרון, כמו בואדי על- עין, ואדי חארמיה ועוד, ואין ספק כי חובה להגביר את האכיפה ולפעול מערכתית עם תכנית ביצועית לצמצום המפגעים הסביבתיים, הזיהומים והנזקים בהקדם האפשרי כמו גם את המעורבות והמודעות האזרחית לסוגיות הסביבתיות ביהודה ושומרון.
"גם במקרה הנוכחי בנחל דולב עמותת 'ירוק עכשיו' פועלת מול רשויות האכיפה למיגור מיידי של התופעה, העמדה לדין של העבריינים ושיקום הנזקים".
לא שכחנו את העיריות השונות בהן עיריית מודיעין עילית שנראה היה שהתייחסו לפניות ברצינות, הם פנו לגורמים השונים ובשיחה עם גורמים בעירייה שביקשו שלא לצטט אותם בשמם - הועלו מספר רעיונות יצירתיים לטפל בבעיה הנקודתית.
עד שימצאו פתרון, החלטתי לנסות ולבדוק קצת בעצמי. חיפוש קצר שנעשה בעקבות המספרים שהופיעו על המשאיות המזהמות הביאו אותי לנהגים הפלסטינים. שוחחתי עם אחד הבעלים של החברות האלו. לדבריו "כולם שופכים שם, זה כבר היה לפני והוא שופך רק פעם בשבוע". אכן, אלו היו גם התשובות שלי בגן חובה.
במקביל, חיפוש אחר חברה נוספת הביא אותי לדף פייסבוק בשם 'בלעין', בו בנוסף לפרסום אודות הביוביות של איסמאיל, הדף מלא בהסתה ותמונות מהתפרעויות על הגדר, מה שמביא אותנו לשאלה - האם אין כאן גם היזק מכוון?
בדו"ח הכנסת מובא כי ישראל בנתה וסידרה מכונים לטיהור שפכים ופתרונות עבור הפלסטינים, אך מדובר בשיעור קטן כאשר בדוח נכתב: "השיעור הגבוה של שפכים לא מטופלים באזורי האוכלוסייה הפלסטינית נובע מכשלים ניהוליים ומוסדיים של הרשות הפלסטינית, וכן מעמדתם של הדרגים הפוליטיים ברשות הפלסטינית, המבקשים לשמר 'מצב של מסכנּות' באמצעות טיפול לקוי בנושאים מהותיים לחיי האוכלוסייה, כגון נגישות למים וסניטציה, טיפול בפסולת, ועוד".
ואם כל זה לא מספיק מעודד, הנה צעקתו של תושב השומרון שהתקשר אלי וביקש אם אוכל לצעוק ולכתוב על שריפות הפסולת. "אתה כותב על הביוב", אמר, "אבל לי יש שני ילדים עם בעיות נשימה בגלל הזבל ששורפים השכנים שלנו. הם שורפים מוצרי חשמל בשביל להוציא את המתכות, זה גורם לעשן נוראי שכמו יושב על הישוב ימים שלמים, זה צורב בעיניים, עושה כאבי ראש. הבת שלי מקיאה מזה. אתה מבין? זה לא רק כאן, זה בכל הארץ".
"זה מסרטן ופוגע בכל הגוף. אני מתחנן שתכתוב על זה", ביקש, "זה פוגע בערבים לא פחות מאשר בנו, הם חולים בסרטן באחוזים מטורפים ובכל אופן ממשיכים לשרוף, אין לי הסבר. אבל אם הם רוצים למות שלא יהרגו את הבנות שלי. בבקשה תעלה את זה לכותרות".