משכן נשיאי ישראל ומעון ראש הממשלה היו בשנים האחרונות רחוקים כמזרח ממערב, על אף שגיאוגרפית הם במרחק לא רב זה מזה: בבית אחד התגורר ראובן ריבלין, נשיאה העשירי של מדינת ישראל, איש מפלגת הליכוד מבטן ומלידה, ובבית אחר התגורר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, גם איש מפלגת הליכוד מבית אבא. למרות הקרבה האידיאולוגית, נתניהו וריבלין היו יריבים מרים. יודעי דבר סיפרו ל'כיכר השבת' שטיסות ריבלין למדינות בעולם או שיחותיו עם מנהיגים שונים, כולל טיסתו לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, עברו ללא תדרוך מהודק מצד נתניהו. הרקע לזעם בין הלשכות היה, כמו תמיד, קשור במשקעי העבר ממסדרונות הכנסת, שהגיעו לשיא כאשר נתניהו רצה לבטל את מוסד הנשיאות, ובלבד שריבלין לא יזכה בתפקיד.
בחודשים האחרונים חל שינוי דרמטי ביחס בין האזרח מספר אחת למנהיג המדינה, עת הוחלפו שני האישים בשתי הלשכות: יצחק הרצוג נכנס למשכן נשיאי ישראל, 18 שנה אחרי שאביו ז"ל יצא ממנו בפעם האחרונה, ונפתלי בנט מונה לתפקיד ראש הממשלה, על אף שמעון ראש הממשלה נותר שומם ועובר בימים אלו שיפוצים כלליים. שניהם, לפחות במובן היחסים ביניהם, הביאו "שינוי".
לקראת טיסת הנשיא לטורקיה, לפגישה עם הנשיא רג'יפ טאיפ ארדואן, שעתידות לסיים כ-14 שנה של יחסים קרירים בין המדינות ולחמם מחדש את הקשרים הדיפלומטיים, תהינו על קנקנו של הנשיא האחד-עשר, מי שהיה פוליטיקאי מוצלח יחסית, אך תמיד מותג כ'ילדותי' וכ'חסר כישורים' שיביאו אותו לראשות הממשלה.
אחת מהחלטותיו הראשונות של יצחק הרצוג בשעה שמונה להיות האזרח מספר אחת הייתה להיפרד משם החיבה שנתנה לו אמו, אורה הרצוג ז"ל, שנפטרה לפני כחודש וחצי, בילדותו: "בוז'י". שם החיבה הזה, ניתן לומר, מגדיר מצוין את האיש.
"בוז'י" עשה טוב להרצוג, אך גם פגע בו אנושות: מחד - הרצוג, גם בימיו כיו"ר 'המחנה הציוני' עם 24 מנדטים בכנסת ה-20, לא יכול היה להיות ראש אופוזיציה 'אמיתי'. עובדה שכולם זוכרים את יאיר לפיד האופוזיציונר מהימים ההם. מאידך - זהו סוד הקסם שלו: איש חביב, שגם מי שחולק עליו פוליטית - אוהב אותו. עובדה שהוכחה מעל לכל ספק בתוצאות המדהימות שהשיג בהתמודדותו מול מרים פרץ בבחירות לנשיאות, כשגרף את קולות 87 מחברי הכנסת - הכי הרבה שקיבל מועמד אי פעם.
כנשיא, המשוחרר מצרכים פוליטיים המחייבים יכולת 'להרוג' יריבים, שצריך בעיקר קשרים טובים וידידותיים, הרצוג הגיע למשבצת הנכונה שלו בקריירה ענפה. הוא מרושת בקשרים דיפלומטיים עם בכירים בכל העולם, עוד מימיו כמזכיר ממשלתו של אהוד ברק, חביב על כל בכירי המפלגות בישראל - ולכן מקבל מקום של כבוד גם מצד ראשי הממשלה. "הרצוג הוא אדם שאנשים אוהבים לאהוב", נאמר.
שווה לתת דגש לנקודה מסוימת: אם יאיר לפיד, שראה בעצמו שר החוץ החלופי של מדינת ישראל כבר מהרגע שפוטר ע"י בנימין נתניהו בשלהי 2014 ויש הטוענים אף קודם, הכיר בכירים במדינות מרכזיות רבות בעולם מתוקף תפקידו כשחקן משמעותי בפוליטיקה הישראלית, הרי שנפתלי בנט, שתפקידו הבכיר ביותר - עד שמונה לראש הממשלה - היה להיות שר הביטחון בתחילת משבר הקורונה, לא מלא בקשרים דיפלומטיים כאלו. לכן, עבור בנט, הרצוג הוא "גורם מסייע": ראש הממשלה לא חושש שהנשיא 'חותר תחת כסאו', הוא לא מרגיש שהנשיא אומר דברים שונים ממה שהוא היה רוצה לומר, ולכן הוא שמח על כל פעולה שמקדם הרצוג, מכיוון שהיא בסך הכל מקלה עליו.
"בנט והרצוג משתפים פעולה בצורה טובה וחיובית מאוד. יש להם ממש קשר מצוין והם מדברים באופן רציף. הרצוג הוא בעיקר דמות טקסית וייצוגית, אבל הם - בנט והרצוג - עובדים בשיתוף פעולה מלא", אמרו בסביבת הנשיא ל'כיכר השבת'.
את טיסתו לאנקרה מכינים הטורקים והישראלים כבר שבועות רבים, כאשר נשיא טורקיה מתכוון לקבל את נשיא ישראל ב"קבלת פנים ממלכתית", רמה גבוהה מאוד בעולם הדיפלומטיה הטורקית. בקשריו הענפים, ובניהול חכם של האירוע גם על ידי משרד החוץ, נראה שישראל רק תרוויח מחימום היחסים עם טורקיה: אם היה חשש שקשר טוב עם טורקיה יפגע ביחסי ישראל עם יוון וקפריסין, המתעמתות עם טורקיה על נושאים שברובם כלכליים, הרי שבירושלים קיבלו מסר מאתונה ומניקוסיה שהם דווקא בעד מפגש הפסגה של הרצוג וארדואן: "הקשר שלנו לא יפגע עם אף אחת מהמדינות. הם בירכו אותנו על המהלך, ומקווים שייצא מזה דבר טוב שיסייע לכולם".
אבל אחרי הדברים הללו, המציגים באור חיובי את הרצוג המדינאי בשל פעולותיו למען הצלחת מדינת ישראל בעולם, צריך גם לדבר על הרצוג החברתי, שפחות בא לידי ביטוי בחודשים האחרונים, אם בכלל. הרצוג אמנם מאמץ גישה הקוראת ל'אחדות וממלכתיות', אך לא הופך את הגישה הזו לתוכנית פעולה כלשהי, בשונה מניסיונות קודמו בתפקיד - לפחות מבחינתו האישית, גם אם ללא הצלחה - "לחבר בין ארבעה השבטים במדינת ישראל".
נכון, הרצוג ביקר בתלמוד תורה חרדי, הדליק נר ראשון של חנוכה במערת המכפלה בחברון - על אף הביקורת הרבה משמאל ודיבר על מות הקשיש הפלסטיני בטקס לזכר הרב צבי יהודה קוק, אבל מעשה משמעותי - טרם נעשה.
צריך לציין לזכות הנשיא הרצוג כי בהתנהלותו הוא אכן משמש כ"נשיא של כולם" - שומרי מצוות וחילונים, שמאלנים וימניים, יהודים וערבים. לאחר שאמו הלכה לעולמה, החליט הרצוג להשאיר את זקנו, מפאת מנהגי האבלות הידועים לכולנו, שברוב מוחלט של הזמן לא זוכים לייצוג מפי דמויות פוליטיות חילוניות. בנוסף, הרצוג גם הוביל לפשרה חשובה מאוד, בסוגיית הכותל המערבי, ערב לפני ראש חודש כסלו, כאשר יו"ר ועדת החוקה, חבר הכנסת הרפורמי של מפלגת העבודה, תכנן לעלות ולתמוך בנשים הרפורמיות שבאות לעורר פרובוקציה - ומנגד חברי כנסת חרדים תכננו להגיע ולהתעמת איתו, עד כדי עימות פיזי, בהם יו"ר יהדות התורה משה גפני ואחרים, ומנע את העימות הזה ברחבת שריד בית מקדשנו.
חרף זאת, האם יש משהו שניתן לומר שהרצוג קידם? שכנע בכירים? דיבר עליו בצורה קבועה? ואם זה לא תפקידו - מה זה בכלל אומר "נשיא כדמות ממלכתית"? מה הממלכתיות אומרת?
סביר שאין להרצוג יומרות לשוב אל הכנסת והממשלה לאחר סיום כהונתו בעוד כשש שנים, ואם יש כאלו הרי זה עוד לא המועד להתחיל לקדמן כי שש שנים זה נצח במונחי הפוליטיקה הישראלית, ובדיוק בגלל זה עליו לתת דגש רב יותר על השסע הפנים-ישראלי, החברתי, העדתי והכלכלי.
אם יש נשיא שסוף סוף אהוב אצל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות (גם אצל ראש האופוזיציה בנימין נתניהו; ר"כ), עליו לנצל זאת כדי לשנות בעיות יסודיות ומבניות בחברה הישראלית - החל מבעיית הייצוג של יוצאי עדות המזרח בעמדות ההשפעה; המשך בהסתת הפוליטיקאים נגד החברה החרדית; וכלה בקליטה הנוראית של יוצאי אתיופיה, עם בעיה משמעותית בקרב צעיריה ובאלימות בחברה הערבית. אם הרצוג יקדיש יותר מזמנו לצורך הדברים הללו, ולא רק ינאם על כך בטקסי פתיחת המושב בכנסת, אולי נראה כאן סוג של שינוי פנימי, שינוי חשוב בהרבה מכל הצלחה מדינית שיוכל הנשיא האחד-עשר להביא.