בימים אלו אנו בעיצומה של רעידת אדמה, לצערנו, מדינת ישראל לא ערוכה לרעידות אדמה, לפי כל המומחים רעידת אדמה פיזית תפקוד אותנו ביום מן הימים, גם אחריה תעלה כמובן דרישה ציבורית להקים ועדת חקירה ממלכתית ולמצוא אשמים. אך אם נניח לרעידה ההיא שעוד תבוא, ונתמקד ברעידה הנוכחית, הרי שהיא מציפה בזיכרון נאום בלתי נשכח.
תיאוריית "קורי העכביש"
לפני כ-22 שנה מזכ''ל חיזבאללה חסן נסראללה, נשא נאום שנחקק בזיכרון כ"נאום קורי העכביש", היה זה תקופה קצרה לאחר נסיגתה של ישראל מלבנון לאחר 18 שנות לחימה, נסיגה שחיזבאללה ראה בה הישג אדיר לטרור שהפעיל, ועדות לחולשתה המנטלית של ישראל.
בנאום עודד נסראללה את הפלסטינים להמשיך להיאבק, למרות תדמיתה של ישראל כמעצמה צבאית אימתנית ביחס לחולשה הפלסטינית, מכיוון שבעצם ישראל איננה יותר חזקה מקורי עכביש. תוך שהוא מכוון לפלגנות ולחולשה החברתית בישראל, ולחוסר הנכונות של הישראלים להתמודד עם קורבנות בנפש במהלכיה הצבאיים.
חודשים ספורים מאוחר יותר החלו הפלסטינים באינתיפאדה השנייה והרצחנית להחריד, יש שיאמרו כי היה זה גם בהשראתו של נאום נסראללה.
על נסראללה ניתן לומר הרבה דברים רעים (רובם המוחלט יהיו נכונים) אבל טיפש הוא לא, יכולותיו הפוליטיות והתקשורתיות, כמו גם הבנתו בנבכי החברה בישראל, זוכות להערכה ישראלית. הוא איננו אויב שיש לזלזל באיומיו או דבריו, למעשה ככל הנראה חיזבאללה וטיליה מעמידים בפני ישראל את האתגר הצבאי המשמעותי ביותר כיום.
וכאן הבן שואל, האם נסראללה צדק?
הצורך באמון בדמוקרטיה
לנו, כחרדים, נראה מנגנון השלטון הדמוקרטי מורכב ומסובך להפליא, אך הדבר נעשה כך בכוונת מכוון. מספר רשויות שלטוניות מאזנות או מגבילות זו את כוחה של זו, על מנת שאף אחת מהן לא תיטול לעצמה כוח רב מידי, ותהפוך את עצמה לדיקטטורה. כך גם הבירוקרטיה המכוונת המיועדת להקשות על גורמי שחיתות מלחדור לתוך המנגנון השלטוני.
המנגנון הזה אמור להעניק את חופש הפעולה המקסימלי לאזרח מצד אחד, ולזכות באמונו של האזרח מן הצד השני. בלי אמונו של האזרח במערכת השלטון, הרי שעל המערכת לכפות את עצמה על האזרח בכוח ובניגוד לנשמת אפה של הדמוקרטיה. בדמוקרטיה אמיתית העם הוא שנותן את הכוח לשלטון להפעיל עליו חזרה את הכוח כפי שהוסכם במוסדות המתאימים, והשלטון אינו רשאי ליטול לידיו סמכויות כפייה בעצמו.
נמצאנו למדים כי דמוקרטיה ללא אמון של רוב הציבור, איננה יכולה לפעול, ולמעשה עולה על מסלול מהיר בדרך לדיקטטורה.
מי ישמור על השומרים?
זו הסיבה שכאשר אחת מזרועות השלטון המרכזיות ביותר עוברת על החוק, הרי שהיא כורתת את הענף עליו היא יושבת, שהרי כל סמכותה לפעול הוא מכוח החוק שנחקק על ידי נבחרי הציבור ומהווה בפועל את הריבון העליון במדינה.
לענייני דיומא, המשטרה היא הגוף האמון על אכיפת ביצוע החוק, אם המשטרה עצמה עוברת על החוק, הרי שמלבד העברה על החוק, המהווה בעיה חמורה בפני עצמה, קיימת כאן בעיה גדולה יותר של פגיעה באמון הציבור, כאמור נשמת אפה של הדמוקרטיה.
הסכסוך היהודי - דמוקרטי
הפגיעה הנוכחית באמון הציבור מצטרפת לאירוע המתגלגל של השנים האחרונות, בו מערכת המשפט -המהווה יסוד בסיסי ממנגנון השלטון- מצויה תחת ביקורת, יש שיאמרו מתקפה.
ליבת הוויכוח היא זהותה של מדינת ישראל, חלקים גדולים מהציבור סבורים כי בית המשפט נוטה יתר על המידה לכיוונים דמוקרטיים, ואינו מעניק די חשיבות לזהותה היהודית של המדינה.
טענה נוספת היא כי מערכת המשפט נוטלת לעצמה כוח גובר והולך, המונע מיתר זרועות השלטון לתפקד כראוי. טענה זו בעלת חרב פיפיות, מצד אחד לאורך השנים, היה זה בג"ץ שפסל חוקים שנועדו להסדיר את מעמד בני הישיבות, מן הצד השני, רק לאחרונה הגן בג"ץ -מפני דורסנותו של ליברמן- על זכאות האברכים למעונות.
אל הטענות הקודמות הצטרפו חקירות נתניהו, שטוען כי המערכת המשפטית בגיבוי גורמי כוח נוספים תופרת לו תיקים פליליים, וזאת במטרה להדיח את מנהיג גוש הימין-דתיים מהשלטון.
שלל הטענות הללו כלפי מערכת המשפט, קיבלו השבוע חיזוק משמעותי, עם חשיפתם של האזנות הסתר הבלתי-חוקיות, כך שגלגל השלג המרכז את חוסר האמון של העם במערכות הדמוקרטיות השונות, צבר תנופה מסוכנת.
כל הטוענים במשך שנים שוב ושוב נגד המשטרה ומערכת המשפט, קיבלו משנה תוקף "אמרנו לכם" מהדהד.
האלוף בריק
אישיות נוספת העלולה לומר בשנים הקרובות "אמרנו לכם", הוא האלוף במילואים יצחק בריק, במשך השנים האחרונות הפך בריק למבקר הקטלני ביותר של הצבא, תוך שהוא חוזה כי במלחמה מקיפה עלול צה"ל פשוט לקרוס. בטור שפרסם בריק בימים האחרונים ב"הארץ" הוא כותב את הדברים הבאים:
"הפערים שבהם נתון הצבא ואי־מוכנותו למלחמה רב־זירתית זועקים לשמים, אך הדרג הביטחוני מוסיף להתעלם, בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אלמלא היה מדובר בקיומה ובביטחונה של מדינת ישראל ושל אזרחיה, היה אפשר להישאר אדיש. אך בעטיים של הקיפאון והקיבעון וחוסר המעש של הדרג הביטחוני, האסון הנורא הוא רק שאלה של זמן."
בריק זועק כבר שנים את אותה ביקורת חריפה, אך גם אם נקבל את דבריו בהסתייגות מסוימת -כפי שעושים מבקריו- הרי שהם עדיין מעלים ספקות כבדים בכל הנוגע ליכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם האיומים החיצוניים עליה.
איום מבית ומחוץ
בימים אלו כאשר החברה בישראל מפולגת מסוכסכת וחסרת אמון מבפנים, ומאוימת בפגיעה חמורה מבחוץ, אי אפשר שלא להיזכר בנסראללה ובנאומו ההוא, תוך תהיה שקטה האם הוא אכן צדק?
חלק מהציבור החש גם בימי שגרה מחוץ למשחק הדמוקרטי, אמנם צוהל למראה הפארסה המביכה והמאיימת שהתגלתה במשטרה, אך אם אנו זוכרים את מאמר חז"ל "הוו זהירים ברשות" כדאי גם לזכור את ההוראה "הווי מתפלל בשלומה של מלכות", בוודאי כל עוד אין בידינו אלטרנטיבה טובה יותר.
בימים כאלו כדאי גם לזכור כי קורי עכביש בודדים מוסרים מקירות הבית בקלות, אך אם תאגד את אותם הקורים בכמות מספקת, הרי שתקבל חומר חזק מפלדה וגמיש ביותר.
למפרע מסתבר כי נסראללה צדק, קלישאתי ככל שיהיה הדבר, מסתבר שכוחנו באחדותנו, באמוננו ובאמונתנו.