אם ורעיית נשיא המדינה הובאה למנוחות

את הטקס פקדו מאות בכירים ואזרחים שבאו לחלוק לה כבוד אחרון. ביניהם ראש הממשלה ורעייתו, יו"ר האופוזיציה ורעייתו, הרמטכ"ל, המפכ״ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, שרים, חברי כנסת רבים בהווה ובעבר, שגרירים, אנשי רוח, אומנות ודת.

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברי הספד על אמו, וכן גם אחיו שגריר ישראל בארה"ב מייק הרצוג, הרב הראשי לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, נכדה נועם הרצוג ונכדתה מעיין ברונסקי. את הטקס הנחה החזן הצבאי הראשי שי אברהמסון שאמר גם דברים לזכרה.

ההספד של נשיא המדינה

“בפתח דבריי אבקש להודות לכל מי שהגיע, לכל מי ששלח תנחומים ולכל אלו המלווים אותנו מרחוק ומקרוב.

‏I thank you, distinguished Ambassadors and foreign dignitaries, for your words of comfort and for your friendship during this time of great loss.

מכובדיי וחבריי, אני ניצב פה קודם כל כבן המתאבל על מותה של אמו. הסיטואציה הזו, בה הכאב הפרטי מתערבב בהיבט הציבורי, אינה פשוטה, אף שהיא בעצם מנת חלקינו מזה כמה דורות. אני בטוח שאני מייצג פה את אחיי ואחותי- יואל, מיכאל ורונית, ובני המשפחה כולם, כשאני אומר שאמא שלנו, אורה, ידעה לעמוד במורכבות הזו כל חייה ולהתמודד איתה בשום שכל- וממנה אנו שואבים את כוחנו ומקור השראתנו.

אמא אהובה ויקרה, כעת אנו מלווים אותך למנוחת עולמים, כאן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, צמודה לאהוב חייך, אבינו חיים הרצוג זכרו לברכה- ויויאן שלך. ולא משנה באיזה גיל נפרדים, תמיד זה קשה וכואב.

אמא, היו לך שלוש אהבות עצומות בחייך: קודם כל- אהבה לאבא ולמשפחה. את היית מקור הכוח והשותפה שלו למסע חייו הבלתי רגיל. כמה דקות לאחר שנכנסנו לבית הנשיא עם תחילת כהונתי כנשיא המדינה, פנתה אליי מיכל ואמרה לי: "תמיד הערצתי את אמא שלך, עכשיו אני מעריצה אפילו יותר".

את ואבא התחלתם באהבה ממבט ראשון, בבית הורייך בקהיר, כאשר אבא שב מקרבות מלחמת העולם השניה, בדרכו לבית הוריו בירושלים וחיפש בית כשר לאכול בו. השותפות ארוכת השנים ביניכם היתה סוד ההצלחה של שליחותו של אבא והפכה בעצם לשליחות משותפת של שניכם. את המודל הזה שאבת מסבתא שרה זצ"ל, אשת הרב הראשי.

תמיד תיארת את השותפות ביניכם כמו זוג חותרים בסירה, החותרים בצוותא-חדא, עם משוט גדול ומשוט קטן. משום מה תיארת את עצמך דווקא כזו האוחזת במשוט הקטן. אך מי שהכיר אותך באמת, ידע שלא אחת, את זו שאחזת במשוט הגדול.

את היית לכולנו אמא אוהבת מאד, מקור כוח ומקור עוצמה, מנוע עם אנרגיות אדירות – לא תמיד פשוטות וקלות, אך תמיד מלאות אהבה, עוצמה, השראה ועקרונות. לי הענקת את הכינוי בוז'י, כביטוי של אהבת אם אמיתית. ובשנים מאוחרות יותר, רווית נחת מנכדייך והענקת גם להם אהבת סבתא שאינה תלויה בדבר.

אהבתך השניה היתה נתונה למדינת ישראל- זו שלמען תקומתה עלית ממצרים- שם נולדת, למענה נפצעת קשה בתש"ח, ולמען הצלחתה ושגשוגה פעלת כל חייך בתחומים רבים ומגוונים. תמיד ביקשת שיזכרו אותך כהוגת חידון התנ"ך במסגרת חגיגות העשור למדינה שאותן ריכזת- חידון ממנו אנחנו כל כך נהנים מדי שנה. אך נדמה לי שהיום, בעידן משבר האקלים העולמי, ראוי הוא לציין במיוחד את היותך מחלוצות המאבק הירוק. מפעל חייך במשך 40 שנות התנדבות היה המועצה לישראל יפה והמרכז החינוכי בפארק הירקון. לא אשכח כיצד היית עוצרת ברמזור לצד רכב שהשליך פסולת לרחוב- ומעירה לו, ומחזירה לו את מה שהשליך לרחוב.

אהבת ליפות את הארץ שלנו וליצור בה פינות חמד, כפי שהשארת גם בבית הנשיא- ואפילו בחלקה זו. נאבקת בזיהום האוויר והסביבה כשרבים חשבו שאת נודניקית... הגית רעיונות חדשניים שהפכו למוסכמה, כמו האדניות הפורחות במרפסות הבתים, הורָדַת האנטנות מהגגות, מאבק אזרחים על תכנון אורבני נכון – ומה לא.

היית, בדרכך, חלוצה, כפי שהיו הורייך והורי הורייך שהגיעו ארצה בעלייה השניה, ייבשו ביצות והקימו את מוצא וחדרה והעמידו מפעלים בנווה צדק- עד שגורשו מצריימה במצוות העות'מניים במלחמת העולם הראשונה, שם התחלתם מחדש כמו יעקב אבינו. המדינה היתה עבורך מעל הכל, ומכאן ההתאמה המופלאה שלך ושל אבא בכל תפקידיכם- כי השליחות שלכם, המשותפת, למען העם והמדינה, היתה מעל הכל.

אהבתך השלישית היתה לטעם הטוב, לאסתטיקה, לאירוח חם ואיכותי, לקבלת הפנים הלבבית, להבנת העולם הגדול. כל אלה עיבדת לספר רב מכר שלימד דורות של ישראלים איך להתנהל בעולם של קודים מורכבים, של תרבות עשירה, של אירוח, לבוש, נימוסים והליכות, עשרות שנים לפני תכניות ריאליטי ולייף סטייל של היום.

נולדת על גדות תעלת סואץ, לאמך לאה ולאביך שמחה, אחות קטנה לאח ושתי אחיות. סוזי, אחותך הגדולה, רעייתו של דודנו אבא אבן, היתה עבורך דמות קרובה ומשפיעה במיוחד. גדלתן בקהיר, במציאות קוסמופוליטית חוצת עולמות ועתים, בין מלחמות עולם ותמורות חברתיות וגאופוליטיות עצומות.

באת מבית חילוני אך היית כל חייך אשת מסורת, מאמינה גדולה, ולא בכדי שם משפחתך אמב"ש, מורכב מראשי התיבות "אני מאמין באמונה שלמה". הגיוון הזה היה טבוע עמוק באופייך וברוחך, ושמך, "אורה", תיאר אותך נאמנה.

אמא יקרה, השנים האחרונות היו לא פשוטות. אנחנו, צאצאייך ובני משפחתך, מודים מעומק הלב לכל מי שטיפל וסייע לנו לשמור עלייך: ללאה, לשירלי, לחיה, ליקי, לרופאים ולצוות הרפואי. בשם כל משפחתנו לדורותיה – יואל, מיכאל, רונית ואנוכי, ילדינו ובני ובנות הזוג, אנו מודים לך, אמא, על כל מה שהענקת לאבא- ולנו.

היום, כעבור כחצי יובל, את מתאחדת עם אבא, אביר חייך. אני מקווה ומאמין שיחדיו, אתם שם למעלה רווים נחת מכך שאנו כאן ממשיכים את השליחות הגדולה שלכם, למען עם ישראל ומדינת ישראל. תהא נשמתך הגדולה והברוכה צרורה בצרור החיים. אמן.”