העיתון 'מעריב' דיווח כבר לפני שבועיים, על העדרותו של רפאל מיריאשווילי בן 25 שיצא מביתו שבלוד והתחיל ללכת לכיוון תחנת הרכבת הקרובה. הוא עלה על מונית לכיוון תל אביב ומאז לא התקשר, אבל אף אחד לא דאג.
רק כעבור יומיים, משבושש להגיע הביתה בלילה, התעורר חשש בלבה של אמו, חני. שעה ועוד שעה ושום סימן לרפאל לא נראה באופק. חני הלכה לישון עם מועקה כבדה.
לחני יש סיבה טובה לחשוש לגורל הבן שלה. לפני כארבע שנים הורשע רפאל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעברות של חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות בחבורה ותוך נשיאת נשק חם וקשירת קשר לביצוע פשע: רפאל יצא בזמנו לשים סוף לקשר של קטינה דתייה ובן זוגה הערבי, קטין גם הוא, שהתגוררו יחד ואף ציפו לילד משותף. על המאורעות שהתרחשו בעקבות זאת, ישב רפאל שנה בבית הסוהר, על פי דיווח ב'מעריב'.
בהתחלה לא הדליקה ההיעלמות נורה אדומה במשפחה ואף אחד לא קישר בין המקרים. היום שלמחרת היה צום י"ז בתמוז. "אז כבר ידעתי שאני דואגת ממש," מספרת חני, "הודעתי לאחים שלו שיוצאים לחפש." האח בני נבהל מאוד והתייצב תוך זמן קצר בבית המשפחה בלוד. שאר האחים, חמישה במספר, הצטרפו גם הם לחפש את אחיהם הבכור.
"נסענו לצפון כי אנחנו יודעים שרפאל היה הולך תמיד להתפלל. כשניסינו להתקשר לנייד שלו, שמענו את המכשיר מצלצל מתוך הבית והבנו שהוא לא זמין. אמרנו שאם הוא לא יכול לתקשר איתנו, אנחנו ניסע ונחזיר אותו. נסענו לקברי צדיקים - לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, לרבי מאיר בעל הנס בטבריה. עברנו עם התמונה שלו איש איש ושאלנו אם מישהו ראה אותו. הקפנו את הכנרת עם הרכב - חשבנו שאולי הוא התיישב שם. התחלקנו וכל אחד מאיתנו הסתכל לכיוון אחר. הבן שלי ישראל ירד מהאוטו אל החוף לראות אם הוא שם. אבל ללא הועיל".
הלילה התחיל לרדת ולבני המשפחה היה ברור שאין טעם להמשיך בחיפושים. "כבר לא ראינו כלום," חני אומרת, "בלב הייתה לנו תקווה שאולי הוא יחכה לנו בבית".
ביום שישי הגיעו בני המשפחה לתחנת המשטרה בלוד, כדי להגיש תלונה על היעדרותו של רפאל. "בתחנה הרגיעו אותי," חני מציינת, ´"את יודעת איך זה,´ אמר לי השוטר. ´זה קורה הרבה. בדרך כלל אנחנו מוצאים אותם מאוד בקלות. מעודדת מעט, חזרה הביתה לשבת. "זאת הייתה השבת הכי קשה שעברה עלי," היא מספרת, "כל הזמן דמיינתי שאני רואה אותו יושב בכיסא הקבוע שלו בקצה השולחן וירדו לי דמעות. רפאל הוא הילד שבשבילו כיבוד אב ואם זה יותר מהכל. הוא קנה לי כשהיה בחו"ל כלים לנטילת ידיים מזהב, הוא היה מכין לי את האוכל המיוחד שאני יכולה לאכול. כל הזמן חיכיתי לראות אותו נכנס מהדלת בחיוך".
הימים עברו ומשפחתו של רפאל נכנסה לתוך מרה שחורה, דואגת יותר ויותר עם כל יום שעובר ומסרבת להאמין שקרה משהו רע לרפאל. "היינו אצל כל הרבנים והמתקשרים. הרב אבו חצירא והרנטגן מנתיבות אמרו שהם לא רואים אותו. היו גם כאלה שאמרו שהוא חי. היה מתקשר אחד שאמר שרפאל נמצא ליד מקום של מים אז בני אחיו הלך לחפש אותו בחופים של תל אביב ויפו וקרא בשמו עד שלא הצליח לדבר בכלל. הפכתי כבר להיות בת בית במשטרה. אני דואגת וחרדה ויש רגעים שהפחדים משתלטים עלי".
הפחדים האלה, כאמור, צומחים על קרקע פורייה, וזיכרון העבר עדיין טרי. גם אז הסתבך רפאל בלי אזהרה מוקדמת, ואולי גם עם האנשים הלא נכונים. הכל התחיל כשאמה של הצעירה הדתייה פנתה לרדיו "אלפיים," המשדר למגזר הדתי וביקשה סיוע. רפאל, ששמע את הסיפור ברדיו, מיהר להתקשר וקיבל את פרטיה של האם. הוא יצר עמה קשר והבטיח לעזור לה לנתק את היחסים בין בתה לבין בן זוגה הערבי. רפאל והאם חשבו על דרכים רבות לביצוע המעשה ולבסוף, ערב אחד, זה קרה. עם עוד שניים מחבריו יצא לכיוון דירת הזוג.
בערך בשעה ארבע בבוקר הגיעו השלושה, שהתחזו לשוטרי מג"ב, לדירה, אמרו לצעיר הערבי כי הוא עצור, ודרשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה ברמלה. הם הורו לו להיכנס לרכב ששכרו מבעוד מועד והחלו לנסוע. בשלב מסוים הבין הצעיר כי לא מדובר בשוטרים וכשהגיעו לדרך לה גרדיה בתל אביב, בזמן שמחוג המהירות חוצה את ה-110 קמ"ש, קפץ מהרכב הנוסע. השלושה עצרו את הרכב ורדפו אחריו אך כשראו שהוא מנסה לעצור טרמפ בכביש, עזבו מיד את המקום. הצעיר נפצע בגופו ונזקק לטיפול רפואי.
השלושה נעצרו ונשפטו, ועל רפאל נגזר העונש הכבד ביותר - שנה וחצי מאסר בפועל שהופחתה לאחר מכן לשנה. השופט אורי שהם אמר עליו בגזר הדין כי אין חולק כי הוא העבריין העיקרי מבין הנאשמים. לפני כשנה סיים לרצות את עונשו והשתחרר.
התושבים בשיכון: הלם ובלבול
ככל שהולכים ומצטברים רסיסי המידע בקשר להעלמותו של רפאל כך גוברת חרושת השמועות. "המשפחה לא נמצאת בביתה, כל המידע מעורפל", אמרו לנו הבוקר (ראשון) תושבים בשיכון.
מצאנו שם תושבים מתגודדים ומשוחחים על המקרה, רובם בהלם. "אם השמועות נכונות, מדובר במקרה שיזעזע את חב"ד. קשה לנו להאמין שזה מה שקרה. רק לפני שבועות אחדים הוא התהלך כאן, בשיכון, כאחד האדם. קשה לעכל".