די מעורר חמלה לראות אדם זקן ונרגן שמחפש בכל הכוח להיצמד, להיאחז וללפף בחוזקה את קרנותיה של מזבח עגל הזהב - הרייטינג התקשורתי.
קורע לב לחוש את טעמם הפג של זקני עמי ארצות, המוכנים לעשות הכל - בכדי להוכיח שיש אולי אחוז בודד בהצדקת קיומם.
אהוד אולמרט שמבחינה פוליטית ציבורית המונח הזה מנוח, אין לו השפעה, וגם לא תהיה לו, גם בתקופות שהשפעתו הייתה קיימת היא שירתה אותו בעיקר ושירתה כמובן את אוסף עטיו המפורסמים.
גם את השכל לכבד לפחות את התפקיד שנפל עליו בעבר כרעם ביום בהיר, אין לו. בלי בושה ושלא נדבר על ערך החמלה -הוא פוער פה כנגד יהונתן פולארד.
וראו זה פלא מידת היושר של אהוד הנרגן לא נותנת לו מנוח. יהונתן פולארד קיבל כסף תמורת עבודתו, הוא צועק בקול ניחר. איך אומרים אצלנו מי שמדבר?
אהוד שלא זז ללא שהזיזו זוזים לכיסו, מעז לדבר על אדם ששם נפשו בכפו, למען עמו ומולדתו.
כמה אדם יכול להיות נאלח.
השנאה הנוראה שיש בגילם המתקדם, לזקני עמי ארצות היא פשוט לא נתפסת.
אחת הסיבות שאני מכבד ומוקיר ואולי גם מעריך את בנימין נתניהו, היא הני תרי אהודים נרגנים ולא מועילים.
לראות איך ביבי משמש כסדין אדום מול עיניהם של אהוד ברק ואולמרט, זה אחד הדברים וההופעות שבגינם ארצה לראות את ביבי עוד שנים,
חוסר היכולת של עמי ארצות אלו להבין שגם פח האשפה ההיסטורי, אינו מעוניין בקיומם מעביר אותם על דעתם.
האגו המלטף לו הם הורגלו רוב שנותיהם הצעירות, בוגד בהם בעת זיקנותם, חוסר היכולת להיות משפיעים מוציאה מהם את מיטב הרוע הגלום בקרבם.
אין ולא תמצאו תופעה כזאת בזקני תלמידי חכמים שכנאמר תלמידי חכמים ככל שמזדקנים דעתם מיושבת עליהם ועל זאת תודתנו לבוראנו שלא שם חלקנו כמוהם.