לכפייה ישנן פנים רבות, ובתור מי שמזוהה עם המאבק בכל סוגי הכפייה, ומאמין מאוד בגישה של 'חיה ותן לחיות', אני רואה בהחלטה של בית המשפט בנצרת כהחלטה לא נכונה ולא מקדמת. בדיוק באותה מידה שאני לא רוצה כי הציבור החרדי יכפה עליי את אורחות חייו, כך גם אנו צריכים לנהוג כלפיו בכבוד והבנה, ולא בהתנשאות ובפטרנליזם דמוי ליברלי, כאילו אנו יודעים מה יותר טוב עבורו.
לא יתכן כי אירוע עירוני שמיועד עבור הציבור הדתי בעיר עפולה, יתנהל על פי הדרישות והקריטריונים של הציבור החילוני.
המצב מזכיר לי, שאמא שלי תמיד הביאה לי ולחברותיה ביום הולדת את המתנות הכי יפות והכי יקרות, שהיא עצמה הייתה שמחה לקבלן. עד היום אני מנהל איתה דין ודברים, ומנסה לשכנעה כי מה שנראה הכי טוב בעיניה לא בהכרח המתנה הכי מתאימה לי ולא משהו שאני הייתי רוצה לקבל, גם אם המתנה שהיא בחרה יקרה יותר ומדהימה יותר - בעיניה.
ראש העיר של עפולה טען כי ישנם מאות אירועים עבור כלל הציבור החילוני בעיר, בהם הציבור הדתי נמנע מלקחת חלק, היות ואינם מתקיימים בהפרדה בין גברים ונשים, ולכן לא מתאימים לאופי ציבור זה.
הפעם עיריית עפולה ארגנה אירוע שמיועד לאותן משפחות דתיות שיכולות להשתתף רק באירועים המתקיימים בהפרדה מלאה, מאחר והן שומרות הלכה ומדקדקות בהחמרות, ומכאן הצורך מצד קהל שומר תורה ומצוות לאירועים מסוג זה.
במי זה בדיוק פוגע?
מה הטעם בקיום אירוע עבור האוכלוסייה הדתית, באופן כזה שאותה האוכלוסייה לא יכולה ליטול בו חלק. 'החינוך מחדש' האגרסיבי שניסה בית המשפט בנצרת לכפות על קבוצה גדולה של אזרחי המדינה אינו במקום.
שמעתי בראיון לרדיו את עורכת הדין משדולת הנשים שעתרה עם עניין זה לבית המשפט, בטענה כי מחר הדבר יביא ליצירת מדרכות נפרדות בין גברים ונשים. אין הדבר דומה כלל, כאשר מדובר באירוע ספציפי, באיזור גיאוגרפי תחום, שמלכתחילה נועד עבור אוכלוסייה מסוימת, אינו דומה למרחב הציבורי הכללי שנועד לכולם.
זה נכון שבכניסה לבית כנסת, אין חוק שמכריח אותנו לשים כיפה, אך כולנו שמים. למה? מתוך כבוד. זו בדיוק הסיבה למה לא צריך להיכנס לשכונה חרדית ביום שבת עם מכונית, צריך לדעת לכבד איש את רעהו. דווקא כעת בתקופה של ט' באב, צריך לדעת להתחשב אחד בשני ולהמעיט בשנאת חינם. אילו המגזר החרדי היה מתחשב יותר בצרכיו ובאורחות חייו של הציבור החילוני ומגלה הבנה, ואילו הציבור החילוני לא היה מנסה לחנך מחדש ולכפות את ערכיו הליברליים על הציבור הדתי, היינו יכולים לחיות בשלום וכבוד זה לצד זה, וזה לאן שצריך לשאוף.
אני מאמין גדול בערך השיויון, וכמובן בראש ובראשונה בשיויון מגדרי ואהיה הראשון לזעוק את זעקתם של הנשים, אם באפליה עסקינן. אך מצד שני, לא רואה לנכון לפגוע בציבור גדול שכל רצונו הוא להתנהל בדרך שבה הוא בחר רגיל בה. הרי אם היינו שואלים את הנשים שהתכוונו להגיע לאירוע - מה הן היו מעדיפות? התשובה הייתה חד משמעית. אז למה בית המשפט חושב שהוא יודע מה יותר טוב עבור אותן נשים? עובדה, אפילו איילת שקד, בתור אישה חילונית, תל אביבית, ומצליחה יצאה להגנתן של אותן הנשים מפני עתירת שדולת הנשים, שבאה "לסייע" להן.
מבלי לגרוע בכל האמור, אני מביע הסתייגות עזה מהדרך בה בחר נבחר ציבור בכיר, שר בממשלה - להשתלח בבית המשפט ובשופט עצמו. זו לא הדרך, אי אפשר לתקן עוול על ידי גרימת עוול אחר.