נדחתה בקשתו של הנשיא לשעבר משה קצב להקל את תנאי שחרורו מהכלא. וועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט דחתה את בקשתו ונימוקי ההחלטה אסורים בפרסום.
על פי הדיווח ב-ynet, קצב, ששוחרר לפני כשנה וחודשיים לאחר שריצה חמש מתוך שבע שנות מאסר שנגזרו עליו בגין הרשעתו, ביקש מהוועדה לבטל את "מעצר הבית הלילי" שהוטל עליו בהיותו אסיר מחוץ לכלא - סטטוס המוגדר "אסיר ברישיון". מגבלה זאת, כמו אחרות בתנאי השחרור שלו, אמורה לחול עד תום תקופת מאסרו הרשמית בדצמבר 2018.
הפרקליטות התנגדה לבקשה בטענה שמדובר בתנאים מקובלים עבור אסירים שהורשעו בעבירות דומות ואין הצדקה להקלה מיוחדת במקרה זה, קל וחומר כששוקלים את תחושות הקורבנות. גם המשטרה התנגדה לבקשה.
את קצב מייצגים עורכי הדין שני אילוז וציון אמיר, שפירט טרם הדיון לפני כשבועיים מדוע התנאי של מעצר בית לילי הוא מיותר, כדבריו. "כמעט הייתי אומר, תנאי מטומטם. אחרי שנה שהוא כבר משוחרר. חשוב להדגיש שמי שביקש את ביטול התנאי היה הרשות לשיקום האסיר עצמה, שהגישה שני דו"חות מפורטים מאוד", אמר עורך הדין.
אמיר הוסיף כי "אי אפשר לנהל חיים נורמליים סבירים. אדם לא יכול לצאת - לא לחתונה ולא לבר מצווה ולא סתם לראות סרט, והכי חשוב - לא לראות את אשתו כשעברה ניתוח, למשל, בבית חולים".
הבקשה נידונה לאחר כמה ניסיונות כושלים של קצב לקבל הקלות מגורמים שונים. באוגוסט האחרון דחה הנשיא ראובן ריבלין את הבקשה לביטול תנאי השחרור שלו. הוא הסביר שוועדת השחרורים הורתה על שחרורו של קצב רק בכפוף לתנאים מגבילים ולתוכנית שיקום מורכבת שיקיים עד תום תקופת מאסרו הרשמית. "בנסיבות אלה, ועל רקע אופי העבירות, אין מקום להיענות לבקשה לביטול תנאים קריטיים אלו", נכתב בדחיית החנינה על-ידי ריבלין.
קצב גם נדחה באפריל האחרון על ידי ועדת השחרורים, שלא הסכימה לבטל את תנאי השחרור מאחר שסברה שהתוכנית הטיפולית שהציע הייתה בלתי מספקת לאור העובדה שהוא עדיין מסרב להודות במעשיו.