ציפי יעקוביאן ה"שורדת" הפצועה של אינתיפאדת הסכינים מקרב כוחות הביטחון נמצאת במצב הזוי בו היא אינה יכולה לחזור לביתה ומשפחתה.
השוטרת יעקוביאן, בעלת פציעות מורכבות, הצליחה לשרוד נגד כל הסיכויים, אחרי שמחבל חתך את חוט השדרה שלה, כלואה כבר 280 יום בבית החולים ואינה יכולה להשתחרר מפני שאינה יכולה לשלם עבור בית שמתאים לצרכיה הרפואיים.
יעקוביאן חייבת להתגורר בירושלים, בקרבת בית הלוחם שבו תהיה חייבת לבצע שיקום יומיומי היות ונסיעות ארוכות עלולות לסכן את בריאותה. ביתה חייב לעמוד בצרכים רפואיים ושיקומיים שונים. השילוב בין התנאים הנדרשים לבין המציאות של מחירי הדיור בירושלים, יוצר עלות גבוהה מאוד שאינה אפשרית עבור המשפחה.
המשפחה מתכוונת למכור את ביתה שביישוב ענתות ואף לקחת משכנתא נוספת של כמיליון שקלים, משרד הביטחון -מתוכנן לדבריו לסייע במקסימום של 1.9 מליון שקלים ולכן – חסרים עדיין כמליון שקלים על מנת לממן את הדיור. סכום גדול במיוחד עבור משפחה שחצי ממפרנסיה נמצאים בכיסא גלגלים.
יעקוביאן, שוטרת בת 38, נפצעה בספטמבר 2016 בפיגוע בשער הפרחים. מקום עבודתה במשך שנים. היא נדקרה על ידי המחבל איימן כורד שפצע שוטר ואחר כך פגע בה באורח אנוש. היא הובהלה לבין החולים עם סיכויי השרדות נמוכים והתברר כי המחבל חתך את חוט השדרה שלה.
ציפי יעקוביאן פרפרה בין חיים למוות במשך שבועות. למשפחתה נאמר כי סיכויה קלושים, ואם כן לא תוכל אפילו לנשום בכוחות עצמה. אולם ציפי נלחמה בפציעות המורכבות שלה ואט אט החלה להשתקם במסגרת בית החולים הדסה הר הצופים.
מצבה המורכב של יעקוביאן מחייב תמיכה נרחבת. יש לה כיסא גלגלים רחב בשל מגבלותיה. היא זקוקה לליווי לאורך כל שעות היממה. מתקנים ייחודים , בית מונגש באופן מלא. היא אינה יכולה אפילו ללחוץ על כפתור במעלית. מחויבת לבצע איזון בעזרת פעולה מיוחדת עקב נפילת לחץ דם.
בנוסף, ציפי לא תוכל לנסוע נסיעות ארוכות בשל מגבלות רפואיות ועל כן, ביתה חייב להיות קרוב לבית החולים הדסה ולבית הלוחם בירושלים.
בתחילת השבוע הייתה אמורה יעקוביאן להעיד בבית המשפט כנגד המחבל שדקר אותה, אך אירועי הדמים בהר הבית ומות שני השוטרים החזירו אותה שוב לאירוע בו נפצעה והיא לא הייתה מסוגלת נפשית להעיד היא שבה לבית החולים שם הקליטה הצהרה.
"ביום שישי פתחתי את העיניים בהדסה ושמעתי. נהרגו שני שוטרים, עמיתים למקצוע שלי בשער האריות ובהר הבית. זה משהו שהחזיר אותי כמעט כמו שידור חוזר למה שקרה לפני תשעה חודשים" מסבירה יעקוביאן את הקושי.
"ממש כמוני, הם היו בעבודה שלהם, בעיר העתיקה בירושלים ונהרגו מפני שהגנו על כל אזרחי ישראל. האמבולנסים שלהם הגיעו ממש מתחת לקומה שבה אני מאושפזת. המשפחות שלהם הסתובבות ממש בבית החולים שבו אני נמצאת. הם מתו. גם אני כבר הייתי מתה. אבל חזרתי לחיים. לצערי, המקום שהיה המושיע שלי – הפך שלא מרצונו, להיות הכלא שלי"
"האם אני צריכה להרגיש שעדיף שהייתי במצב שלהם? האם אני צריכה להרגיש שהיה עדיף לי להיות מתה ולא חיה? בדיון, במשפט, שמתנהל כאן , נמצא המחבל שדקר אותי. הוא חי. מסתובב. גם יקבל כסף מהרשות הפלסטינית. ואני? אני נאלצת שאחרים יעשו בשבילי קמפיינים "לשחרר את ציפי" כי חסרים לי מליון שקלים כדי שיהיה לי בית. אני יושבת כאן, כמו אסירה. נבוכה. בחיים לא חשבתי לדבר לפני מצלמות ולא רציתי להיות מפורסמת".
"ככה יעשה למי שהגן על החיים שלכם? זה המסר שאתם מעוניינים לתת לשוטרים ולחיילים שנמצאים עכשיו בעיר העתיקה? אנחנו קוברים את המתים שלנו, האחים שלנו לנשק – שני שוטרים אמיצים ובאותה נשימה ממש, אני כאן. עדיין", הטיחה יעקוביאן.