ארכיון המדינה חושף הבוקר (יום ה'), לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים והניסים הגדולים שסביבה עם הכפלת שטחה של מדינת ישראל פי ארבע, פרוטוקולים מישיבות הממשלה ומוועדת השרים לענייני ביטחון מתחילת המתיחות מול מצרים וסוריה, דרך ימי הקרבות עצמם - ועד לחודשים שלאחר המלחמה וההתמודדות עם המציאות החדשה בה נוספו מיליון אזרחים ערביים למדינת ישראל.
10 ביוני, 1967: "מה עושים עם האוכלוסייה בשטחים הכבושים"
בישיבת הקבינט במוצאי השבת הוחלט להפסיק את הלחימה בחזית הצפונית ובכך להביא את המלחמה לכדי סיום. לאחר ששר החינוך והתרבות, זלמן ארן, סיכם כי "זוהי המלחמה האגדתית ביותר במלחמות היהודים והיא תקיים את העם היהודי לדורות", השרים כיבדו בקימה את זכר הבנים שנפלו ושתו "לחיים".
ראש הממשלה לוי אשכול אמר בתום הישיבה כי "צריך להחליט מה עושים עם האזרחים הערבים שבשטחים הכבושים", ובכך התחיל שלב הדיונים בנושא הסבוך שעד היום לא הגיע לפתרונו.
14 ביוני, 1967: דיונים על פינוי ערבים מהרובע היהודי
במוצאי חג השבועות התכנס הקבינט לדיון בן חמש שעות, שהחל בסקירה דיפלומטית של שגריר ישראל באו"ם, גדעון רפאל, שעדכן כי "ארה"ב אמרה לנו - תעזרו לנו. במידה שתצניעו לכת ותדברו פחות על שאיפות טריטוריאליות, אלא תדברו על צרכים ביטחוניים, חופש השיט וזכויות שמגיעות לכם, הרבה יותר קל יהיה לגייס תמיכה באו"ם".
שר החוץ אבא אבן הוסיף: "דעת הקהל בארה"ב מתחילה לזרום נגדנו. מתגלים דברי ביקורת על רצוננו להחזיק בטריטוריה לא לנו. מציעים לנו להימנע מהודעות על כוונות לסיפוחים ולהופיע הופעה פחות מנצחת ויותר קונסטרוקטיבית. ממשלת ארה"ב רוצה לדעת את עמדותינו בנוגע לשאלות הטריטוריאליות, בעיית הפליטים ומעמדה של ירושלים, כדי שתוכל לגבש את המדיניות שלה. נדמה לי שהממשלה תצטרך בזמן הקרוב לקבוע עמדה כיצד היא רוצה לבנות את המזרח התיכון מחדש".
השר יוסף ספיר דיבר על הבעייתיות בהצגת העמדה של ההחזקה בשטחים שנכבשו ככזו הנובעת מזכותה של ישראל לביטחון: "אם מדובר על ביטחון, אינני יודע מה נשאר מהגדה המערבית, בינינו לבין עצמנו. נחזור לקלקיליה ההרוסה ונשמור אותה והתוצאה תהיה שלא נשיג ביטחון".
השר מנחם בגין הגיב: "חס וחלילה, שלא נתפתה אחרי ריצה של מתינות לאמור שאין לנו תביעות טריטוריאליות. אנחנו ישבנו איפה שאנחנו יושבים היום לפני 4,000 שנה. צריך 'לחשמל' את יהודי אמריקה ולעשות הפגנות המוניות, לא רק של יהודים, אלא גם של נוצרים".
הנושא הראשון שבו דנו השרים היה עתידה של ירושלים. הם הסכימו שיש לאחד את שני חלקי העיר ולשקם את הרובע היהודי בעיר העתיקה, ובעיקר את בתי הכנסת שבו. אך ברובע היהודי גרים בשלב הזה ערבים, וחברי הקבינט חלוקים באשר לאופן שבו יש לנהוג איתם.
"הייתה מחשבה אולי לנקות את הרובע היהודי מבתים ולהעביר את האוכלוסייה הערבית למקום אחר", אמר אשכול. "גרות שם כ-2,000 משפחות ערביות. הייתה מחשבה שאולי צריך להתחיל קודם כל בשיקום בתי הכנסת, וגם זה עשרות משפחות, והורסים בתים אלה בבולדוזרים. אולי אם הם יראו שכלו כל הקצים, הם בעצמם יזוזו".
שר הפיתוח והתיירות משה קול מצדו התנגד למהלך. "אני נגד זה שנוציא עכשיו את הערבים מהרובע היהודי בעיר העתיקה כדי לא לעורר רוחות רעות לפני הדיון בעצרת האו"ם", אמר.
סגן ראש הממשלה יגאל אלון הביע את עמדתו: "אני בעד זה שהרובע היהודי יהיה נקי מערבים. אם זה לא ייעשה ביומיים הקרובים, זה לא ייעשה לעולם. בנוסף צריך לכתר את העיר העתיקה בשכונות יהודיות יפות".
שר הביטחון משה דיין חידד: "צריך להחליט לעשות זאת, ואם לעשות זאת, אז עכשיו. תוך יומיים-שלושה נעביר אותם לבתים ריקים בסביבות ירושלים, מצור באהר ועד רמאללה. לרחוב לא נזרוק אותם. הבתים שעומדים ריקים עכשיו, לא יהיו ריקים בעוד שבוע. בית לחם הייתה כמעט ריקה, ובינתיים התחילו לחזור. אם לא נעשה זאת עכשיו, לא יהיו בתים כדי להעביר אותם".
אשכול הבהיר כי "אם מעבירים את המשפחות האלו לבתים אחרים, אינני מתנגד. ואם יבואו בעלי אותו בית, אז נפנה אותם משכונה זו לשכונה אחרת. אבל לא בעיר העתיקה. ייתכן שאפשר גם ברובע הערבי למצוא מגרש ריק וליישב שם יהודים, אבל ברור שקודם כל צריך ליישב יהודים ברובע היהודי".
בסוף הישיבה הוחלט כי ייעשה כל האפשר כדי לפנות את הערבים הגרים ברובע היהודי למקומות אחרים בירושלים ובסביבתה. אם לשם שיקום הרובע יהיה צורך בהריסת בתים, הקבינט יחליט על העיתוי.
10:00. 15 ביוני, 1967: חבל אוטונומי מול ממשל צבאי
לאחר שבדיון הקודם הוחלט כי ירושלים לא תחולק שוב, מתקיימת ישיבת קבינט מצומצמת, הראשונה בסדרה של דיונים, שמטרתה לנסח עמדה ישראלית לגבי עתיד השטחים הנוספים שנכבשו, כשבמוקד המחלוקת עומדת סוגיית הגדה המערבית ותושביה.
שר החוץ אבא אבן עדכן בנושא העמדה האמריקנית: "ההרגשה אצלם היא - ירושלים כן, אבל לא על השטחים. הם מדגישים שיהיה זה רע מאוד אם ייווצר רושם בעולם שפנינו באמת להחזיק בכל השטח".
אלון: "הבה נספח את הר חברון עד ים המלח, מדבר יהודה פלוס ירושלים רבתי למדינת ישראל, על האוכלוסייה הערבית שבה. יהיה עוד 'גליל' אחד". אלון הציע להפוך את הגדה המערבית לחבל ערבי אוטונומי: "במקרה דנן, אין הם מקבלים זכות בחירה. לא אכפת לי שהחבל האוטונומי ייקרא פלשתינה, אם זה נוח להם".
אשכול: "אני מקבל את זה שירדן הוא הגבול. אין אנו יכולים לקבל מיליון או מיליון ומאתיים אלף פליטים וערבים נוספים, כי אז אנחנו אבודים. אנחנו לא נשיג אותם עם הילודה, ובעוד כמה שנים הם ישאלו מדוע אין להם זכות בחירה, ואז יהיו לנו בעיות בינלאומיות נוראיות".
בגין: "באשר לארץ ישראל המזרחית - אין להחזיר אף שעל אדמה אחד, כי להחזיר פירושו למסור לשלטון נכרי. אנחנו שחררנו חלק מארץ ישראל. המושג של ארץ ישראל כולל גם את עזה. יש זכויות היסטוריות. עכשיו השאלה מה יהיה עם הערבים. אני רואה סכנה גדולה מאוד בהודעה על חבל אוטונומי, כי אנחנו עלולים להזמין לחץ למדינה פלסטינית. הייתי מציע לחשוב על הסדר כזה - שבמשך שבע שנים יהיו תושבים ולא אזרחים. בתום שבע השנים נוכל לשאול כל אחד מהם אם הוא רוצה להיות אזרח נאמן, או אולי הוא רוצה ללכת למדינה אחרת".
דיין: "הגבול הישראלי זה מזרח ירדן. הגדה המערבית זה לא חוסיין, ועזה זה לא נאצר. זה ישראל. כלפי פנים אני אומר - לא לקלוט מיליון ערבים נוספים. בגדה המערבית צריכים להמשיך תקופה ארוכה בממשל צבאי, לא נעשה שום צעד שיגרור אותנו למצב שהם יוכלו לבחור לכנסת".
אבן: "אני מציע שזה יהיה חבל עצמאי לכל דבר, שיהיה משטר בלתי תלוי ושיהיו עצמאיים לכל דבר פרט לענייני חוץ וביטחון השמורים לממשלה המרכזית".
אלון: "כיוון שאנחנו רואים את נהר הירדן כגבול ישראל, אני מציע להקים רצועה התיישבותית בבקעת הירדן".
דיין: "לדעתי לא צריך לעשות זאת. אם יהיה צורך מבחינה ביטחונית, אפשר יהיה להעמיד טנקים באיזה מקום, אבל אני לא מציע להתחיל עם התיישבות שפירושה התנחלות במקום. לא הייתי רוצה להתחיל עכשיו עם התנחלות של ימים עברו".
בגין: "צריך בכל זאת להחיש תהליך אחד - לקבוע אוכלוסייה מעורבת בערים הגדולות כמו חברון, בית לחם וכו'".
אשכול: "אולי אפשר להעביר רופאים, מורים ובעלי מקצועות חופשיים. אולי אפשר בחברון לפתוח עוד הפעם ישיבה".
דיין: "אם אנחנו אומרים שאיננו רוצים שערביי שכם ייצאו לחיפה, איננו יכולים לדרוש שיהודים יתיישבו בחברון. צריך להחליט אם כל אחד רשאי לנסוע לכל מקום או שזה אזור נפרד".
בגין: "בממשל צבאי לא תמיד יש תנועה חופשית".
דיין: "פרט לירושלים לא הייתי עושה עכשיו שום התיישבות. לא בגוש עציון, לא בערבה ולא בחברון. אני רוצה לבדוק אפשרות של קו גיאוגרפי, שהם שם ואנחנו פה. אני לא רוצה שנכריז על אוטונומיה, כי בשבילי העניין הזה שמיליון ערבים לא יצטרפו לישראל חשוב לא פחות מהגדה".
17:00. 15 ביוני, 1967: "הולכים להסתבך עם הגדה המערבית"
דיין: "אני מציע שהמשטר בגדה המערבית יהיה ממשל צבאי, שערבים משם אינם עוברים לשטח הישראלי וכן להיפך. יש פה חלוקה גיאוגרפית ולא מתחיל קרנבל שאנחנו נוסעים באופן חופשי למערת המכפלה ולגוש עציון ולהם יש קרובים ישראלים ונוסעים לכאן. פרט לירושלים יישאר הגבול שהיה קיים – שם הם ופה אנחנו. ביחס לחברון ובית לחם נעשה הסדרים. יהודים ירצו לנסוע למערת המכפלה, תיירים ירצו לנסוע לבית לחם – נעשה לגביהם הסדרים. יוצאת מן הכלל רק ירושלים, שעוברת לישראל. דינה של ירושלים כדינה של נצרת. יחד עם זה קיבלנו עוד 100 אלף ערבים".
אלון: "בחברון, בית לחם ובכפרים מסביב יש כ-60 אלף ערבים, היינו מספר לא כל כך נורא, עד שנוותר על המובלעת החשובה הזאת, הן מטעמים היסטוריים ודתיים והן מטעמים אסטרטגיים. בשביל תוספת של כמה רבבות, לא הייתי מוותר על חברון. באותו זמן צריך ליצור עובדות התיישבותיות בהר חברון ובאותו אזור. יש גם להקים 12 יישובים, קיבוצים ואחרים, באזור חברון ובית לחם. אסור להמתין אפילו חודש אחד וצריך לגשת מיד להקמת שרשרת יישובים. נקים את הרצועה הזאת דווקא בתקופה של ההלם. יש להתחיל להרגיל את ערביי הגדה שאין הם הולכים מזרחה מתחום ידוע, שממקום מושבם אין הם זזים מזרחה או מערבה בתוך מדינת ישראל של היום".
אשכול: "כל גוי בר מצפון ובר דעת ירצה לדעת דברים ברורים. אם אתה אומר לו, תן לי שישה חודשים ללמוד ובינתיים יהיה משטר צבאי - טוב. אבל האם יסכימו שהרבה שנים נחזיק אותם כך, לא לכאן ולא לשם?".
השר ישראל ברזילי: "אני חושב שאנחנו הולכים להסתבך בכל מה שנקרא הגדה המערבית. אנחנו רוצים דבר שלא יכול ללכת. אנחנו רוצים טריטוריה חדשה בלי התושבים היושבים שם. אתה לוקח טריטוריה בלי תושבים, אינך נותן לתושבים זכויות אזרחיות. הם אינם אזרחים לכל דבר ולא יהיו אזרחים לכל דבר. אין אני יודע מהו הפחד לחשוב על אפשרות של הידברות עם חוסיין ועם ירדן. אילו היה מתברר שהוא יכול לקבל איזה שהוא שכם עם עוד משהו, יכול להיות שאז אנחנו מקבלים גם מינימום של תושבים שנשארים אצלנו ואת רוב השטח. אולי זאת היא פנטזיה מכל מקום, מה הפחד לדבר איתו ולבחון את העניין?".
בגין: "אין זה מצלצל כפנטזיה, אלא כקטסטרופה. היינו מסירת חלק של ארץ ישראל המערבית לידי חוסיין".
אשכול: "לי ברור דבר אחד. אינני רוצה יותר אדמה ואינני רוצה יותר ערבים. השאלה היא מתי נהיה מיעוט במדינה".
בגין: "אני רוצה שכל חברי הממשלה יידעו, כי כאשר נקים את ירושלים המורחבת, אין התושבים הערבים של העיר הזאת נהפכים מיד להיות אזרחי המדינה על פי הכלל הבינלאומי, אלא אם נעניק לכל אחד ואחד את האזרחות. אין אזרחות מוענקת בהמונים, אלא איש-איש מקבל את האזרחות".
קול: "הערבים האלה נולדו בארץ ישראל ולא תנהג בהם כמו שנוהגים במהגרים שבאו מארצות אחרות. ההיגיון יביא לכך שבדרך שאתה הולך בה תיהפך ארץ ישראל מדינה דו-לאומית. אתה בישראל תצטרך לנהוג בתושבים הערבים כמו הטובים שבין אומות העולם. אין אנחנו רוצים לרדוף מיעוטים. מישהו בא אליי אתמול ואמר - צריך לשנות את שם המדינה, צריך לקרוא לה 'ארץ ישראל'. אנשים יש להם עכשיו הרבה מחשבות".
שר האוצר פנחס ספיר: "אפשר לנצח במלחמה ואחרי כן להיות במאבק תמידי שהוא גרוע ממלחמה".
אבן: "הצעת השר בגין על כלילת כל האזור בישראל אבל בלי הענקת אזרחות - יש לה חזון של שלמות גאוגרפית, שלמות היסטורית, שלמות המולדת. אבל כשאני מנתח אותה, אני מגיע למסקנה שזוהי חבית של חומר נפץ. אנחנו יושבים עם שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשנייה משוללת כל זכויות. כלומר, המחזה המרהיב הזה למראית עין ראשונה הופך לקודר מאוד".
ארן: "זוהי אילוזיה לחשוב שאנחנו נחזיק בישראל ערבים ולא ניתן להם זכויות. אני רוצה להגיד את זאת לפטריוטים של מדינת ישראל. אני בשכלי הפשוט אומר - אפשר להגיע חלילה לתבוסת ישראל על ידי ניצחון, מפני שזאת לא תהיה מדינת ישראל ויהיה כל מה שמשתמע מזה. בשביל מה זה נחוץ לנו? דרך המחשבה לגבי הגדה המערבית צריכה לדעתי להיות - מה לא. זה ברור לי בתכלית הבהירות שאנחנו לוקחים על עצמנו חבל של חנק מכל מיני בחינות וללא כל תועלת פרט לסיפוק סנטימנטלי היסטורי. עם ישראל חי 4,000 שנה, יחיה עוד".