מותר לחולה מסוכן להשתמש באיברים שנקצרו מחולה, אף אם נעשה הדבר שלא כדין. כך פוסק מרן הגרי"ש אלישיב.
העיתון "בקהילה" מדווח כי פסיקה מפתיעה זו ניתנה על ידי הגרי"ש לבני משפחה לפני כשנתיים באופן פרטי, ושבה ואושרה על ידי הגרי"ש בתשובה לשאלת ד"ר בצלאל פרל מביה"ח שערי צדק.
כידוע, נקבע רגע המוות בעולם הרפואה על פי המוות המוחי ובתי החולים העורכים השתלות של איברים חיוניים עושים זאת על פי קביעת רגע מוות זה. אך לדעת הגרי"ש ועוד מפוסקי הדור מי שמת מוות מוחי בלבד הוא עדיין כחי לכל דבר וקצירת האיברים היא מעשה רציחה. לפיכך סברו רבים שאין להתיר לחולה לשתף פעולה עם בתי החולים ולהסכים להשתלת איברים בגופו כשנקצרו באיסור.
לפני שנים אחדות, חלה הנער נתנאל יהודה הרפז ז"ל, במחלת ריאות קשה ורופאיו הגיעו למסקנה כי כדי להציל את חייו הוא חייב לעבור השתלת ריאה. הנער סירב בשל החשש ההלכתי.
אביו של הנער עו"ד ר' יצחק הרפז נכנס למעונו של הגרי"ש והציע לפניו את הסוגיה. והגרי"ש התיר ליטול ריאה שנקצרה מתורם וזאת בתנאי שבית החולים נוהג לעשות זאת ממילא. לנתנאל יהודה ז"ל היה זה כבר מאוחר מדי והוא הלך לעולמו לפני שהספיקו להשתיל ריאה בגופו.
לפני ימים אחדים הופתע ד"ר בצלאל פרל מהמרכז הרפואי 'שערי צדק' לשמוע בעת כנס רפואה והלכה את סיפור המעשה.
ד"ר פרל מקורב להגרי"ש, משמש כאחד מרופאיו ונוהג להתייעץ עמו תדיר בענייני רפואה והלכה. הוא פנה אל הגרי"ש לברר את הדבר.
הגרי"ש אישר את הדברים והסביר כי אף שקצירת איברים כל זמן שהלב פועם היא מעשה רציחה של ממש, לאחר שכבר הוציאו אין לנו ראיה לאסור להשתמש באותם אברים לחולה מסוכן. זאת בתנאי, שבית החולים ממילא היה עושה זאת, אם לא למען חולה זה, למען חולה אחר.
עם זאת, בשיחה ל'בקהילה' הדגיש ד"ר פרל, שכפי שהבין ממרן, היות ומדובר בדיני נפשות, יש להיזהר מלראות בפסק זה פסק גורף, אלא כל מקרה ומקרה לגופו חייב להיות נידון בפני מורי הוראה.
בשיחה מיוחדת ל'כיכר השבת' מספר עו"ד ר' יצחק הרפז (הרפנס) על רקע הפסיקה של מרן הגרי"ש:
"בני נתנאל יהודה חלה במחלת ריאות קשה ששמה סיסטיק פברוזיס ומצבו הלך והתדרדר עד שרופאיו אמרו שאין פתרון זולת השתלת ריאות. נתנאל סירב בכל תוקף להירשם להשתלת ריאות ולא רצה לגלות לנו את הסיבה. אבל שלושה שבועות לפני שנפטר הוא גילה לאחיו שהסיבה לסירוב להירשם להשתלה הוא בגלל החשש ההלכתי והסביר, "איך אני יכול לקבל תרומה של ריאות שהוציאו מאדם שעל פי ההלכה הוא עדיין חי?" הוא גם סיפר שניסה להכנס למר"ן הגרי"ש לשאול האם מותר לו לקבל תרומה של ריאות אך למרבה הצער הוא לא הצליח להכנס, ובני ביתו אמרו משום מה, ש"מרן אינו עונה לשאלות של חולים". וכך נדחה הדבר זמן רב אבל מיד כשנודע לנו על הדבר הפנינו את השאלה למרן הגרי"ש באופן מיידי. מרן כמובן בהחלט התייחס לנושא בכובד ראש ותשובתו הייתה שמותר לו לקבל תרומה של ריאה.
הרפז. שאלה של פיקוח נפש
"במקרה שלנו זה כבר היה מאוחר מידי וכעבור שלושה שבועות, בז"ך בכסלו נר' ג' של חנוכה נתנאל יהודה השיב את נשמתו הטהורה לבורא. לנו כאמור היה כבר מאוחר מידי אך חשוב מאד שחולים אחרים שממתינים להשתלה יהיו מודעים לפסק של הגרי"ש ויתכוננו בזמן.
מהיכן שואב נער כה צעיר מסירות נפש שכזו?
נתנאל היה מאד קרוב לקב"ה. אצל נתנאל האמרה להודות על כל נשימה ונשימה, הייתה עובדת חיים והוא הקפיד על קיום מצוות בהידור גם בשעותיו הקשות ביותר. בכלל לא התפלאנו שלא רצה לקבל תרומה של ריאות כל עוד לא היה בטוח שמותר לקבל על פי דין.
מדוע פורסמה הפסיקה הזו רק עכשיו?
הרי מדובר בדיני נפשות אי אפשר לפרסם את זה על דעת עצמינו. לאחר פטירת בני ז"ל ניסיתי להיכנס למרן כדי לקבל ממנו אישור לפרסם את הפסק לתועלת אותם חולים שמחכים להשתלות, אך לצערי לא הצלחתי להכנס. ולכן בקשתי מד"ר פרל שמורגל להיכנס למרן בשאלות רפואית לשאול אודות העניין.
כעת לאחר שהתקבלה תשובה צריך למצוא את הדרך לפרסם אותה בבמות הראויות. כי יש מקומות שפרסום של תשובה כזו יכול להתקבל באופן שלילי.
בעקבות הפסיקה יטענו שהחרדים מוכנים לקבל אך אינם מוכנים לתרום?
לפני כמה ימים סיפר לי פרופסור הרב יגאל שפרן שבכנס רופאים בכירים תקפו את החרדים בעקבות דבריו של ח"כ הרב ליצמן. הוא סיפר להם את הסיפור של בני נתנאל והייתה שם דממה שהיה אפשר לחתוך בסכין וכמה מהרופאים דמעו. סיפור כזה מדגים שמדובר באמונה עמוקה שאסור לזלזל בה.
ואני מוסיף ואומר שחרדים מצטיינים בתרומות כמו תרומות דם ותרומת מח עצם וכדו'. ברגע שאין מחסום ההלכתי הציבור החרדי הוא הראשון שתורם.
מעניין שהפסיקה פורסמה עכשיו, ערב יום השנה לפטירת בנך
אני זוכרים היום את ימיו האחרונים. לפני שהורדם בטיפולו האחרון. הוא השאיר צוואה איך לחלק את כספי הצדקה שנשארו לו בחדר, ולשלם על טיפול פיזיותרפיה אחרון שקיבל לפני שאושפז.
הוא ביקש מאיתנו מחילה כי לא יצא ידי חובת כיבוד אב ואם ובקשתו האחרונה הייתה שאביא לו כוס מים ובשארית כוחותיו הסיר את מסכת החמצן בירך בכוונה 'שהכל נהיה בדברו'. אלו היו מילותיו האחרונות: שהכל נהיה בדברו.