שנת כספים חדשה החלה, והממשלה מתנהלת כעת לפי התקציב הדו שנתי החדש. עם כל הדיונים הרבים והכותרות שנלוו להליך אישור התקציב, הרושם המתקבל הוא שישנם שינויים גדולים. המציאות היא שאכן שינויים ישנם, אך הם לא רבים, וגם לא דרמטיים.
שר האוצר משה כחלון שנישא לתפקידו על כנפי רפורמת הסלולר, יצר ציפייה לעשייה דרמטית ולרפורמות משמעותיות. המצב הפוליטי בו מפלגת כולנו היא לשון מאזניים, וגם אינה מחוייבת לעסקים וחברי מרכז, העמידו לכחלון את הרפורמות בהישג יד. אך הוא בחר להתמקד בשוק הדיור, ובשאר להסתפק בכמה רפורמות קטנות יותר. אבל בהחלט לא טמן ידו מעשיית כותרות וחקיקה פופוליסטית. אציג שתי דוגמאות בולטות.
אחד החוקים החדשים החלים כעת הוא חוק שכר המינימום, שעלה כעת ל-5,000 ש"ח. שר האוצר ואי אלו שרים נוספים (ובכללם שרים חרדים) מציגים זאת כעניין חברתי חשוב והישג גדול, בפועל מדובר בחוק פרווה במקרה הטוב ומזיק לחלשים במקרה היותר ריאלי. הכלל הראשון בכלכלה - אין ארוחות חינם. אין כסף שגדל על עצים. כל הטבה שמחלקים, יש מישהו שצריך לממן אותה, ולא תמיד הוא מעוניין לעשות זאת.
כאשר המחוקק קובע כי על המעסיקים לשלם שכר גבוה יותר לעובדים שלהם, המעסיקים יעדיפו שלא לשאת בהוצאה זו, אלא פשוט לגלגל אותה הלאה לצרכנים. התוצאה היא התייקרות כללית במשק. אמנם כעת העובדים החלשים מקבלים שכר גבוה יותר, אך מהר מאד הם ימצאו כי גם עלויות המחייה גבוהות יותר, ולפיכך לא ממש הועילו מחוקקים בתקנתם.
השפעה נוספת לחוק זה היא פיטורי עובדים ומעבר למיכון. למשל, צרכנייה גדולה שהעסיקה עשרים עובדי ניקיון זולים, כעת משתלם לה לפטר את כולם למעט אחד, ולרכוש עבורו מכונת ספונג'ה. אמנם שכרו של אותו עובד עלה, אך המחיר הוא השארתם של כל השאר ללא משכורת כלל.
אין ספק, בהחלט יהיו עובדים ששכרם יעלה, והם ייהנו מכך בטווח הקרוב. אבל חשוב לשים לב לכל ההשלכות של החוק, ולראות גם את אלה שיתכן מאד ויפגעו ממנו. לכן, לציין חוק זה כהישג חברתי זה עוד מוקדם. כדאי לחכות
חוק נוסף שנכלל בתקציב הוא מס ריבוי נכסים, או בשמו הנפוץ "מס הדירה השלישית". חוק זה היה ספינת הדגל של שר האוצר במאבקו ביוקר הדיור, ועליו הוא אף איים לפרק את הקואליציה. אך רעש לחוד ומציאות לחוד, מדובר בחוק שלא יועיל במאומה לחסרי הדיור.
יש בארץ מחסור בדירות, הן לקניה והן למגורים, ומצד שני יש ביקוש גובר לזה ולזה. התוצאה היא עליית מחירים (אגב, בעשור האחרון מחירי הקניה עלו פי שנים מאשר מחירי השכירות). כל עוד לא יהיה היצע שיכול לענות על הביקוש – פשוט בניית עוד ועוד דירות – המחיר לא ירד. ומס ריבוי הנכסים לא מגדיל את ההיצע, הוא רק מעביר דירות משוק השכירות לשוק הקניה. המחסור נשאר כפי שהיה.
נראה כי שר האוצר מעדיף להעביר חוקים המייצרים כותרות המעלות רושם של עשייה כביכול, על פני עשייה אמתית וארוכת טווח. במידת מה, אפשר להבין אותו, לא תמיד הציבור בארץ יודע להעריך עשייה משמעותית הנעדרת כותרות גדולות. חבל.
אך יש גם שינויים לטובה בתקציב החדש, יש מאמץ אמתי להקל בביורוקרטיה וברגולציה על עסקים. מדובר בפרמטר חשוב. בזמן שנטל הביורוקרטיה במדינות המפותחות ירד, בארץ הוא נשאר גבוה. הביורוקרטיה משמרת מונופול של חברות גדולות שלמדו להתמודד אתה, ומקשה על מתחרים קטנים להיכנס לשוק. אם יבואנים קטנים יכולים כעת ביתר קלות לייבוא ולהתחרות, התוצאה תהיה ירידת מחירים. ככל שנטל הרגולציה ירד, כך יקל להביא חברות זרות לפתוח עסקים ולהשקיע בישראל.
בנוסף, יש הורדה של מס החברות באחוז. האזרח הקטן לא ירגיש את התוצאה בכיס בסוף החודש הקרוב. אבל, הורדת מס תעודד חברות זרות להשקיע בישראל, וזה יוצר יותר מקומות תעסוקה, וגם מעלה את השכר הממוצע. ובסוף, האזרח הקטן ירגיש זאת מצויין.
כלל אצבע, החוקים שעשו הרבה רעש, לא ישפיעו לטובה על רמת החיים בארץ, והחוקים שלא מדברים עליהם הם שיביאו שינויים משמעותיים שיועילו לציבור. בזה מתבטאת האחריות של עיתונות רצינית, לתת קרדיט לפוליטיקאים על עשייה משמעותית, ופחות להתייחס להכרזות ולהצהרות הפופוליסטיות.