כבר בראשית ימי האיסלם התקבעה בהלכה האיסלאמית התפילה כיסוד מרכזי בדתם ועל כן ביקש מוחמד מבילאל אבן רבאח שיעמוד על גבעה ויקרא למאמיניו להתפלל ולכן הוא נחשב למואזין (מואד'ין) הראשון. האדם שקורא לתפילה נקרא אזאן (יש קשר למילה חזן) ומעמדו הקהילתי נחשב לגבוה.
פרקטיקה זו כמו שניתן לנחש נלקחה משמשים היהודים שהיו נוהגים לעבור מבית לבית ולקרוא את האנשים לתפילה אך מכיוון שהיו לו מעט תלמידים הוא נזקק לאדם אחד בעל קול נאה שיעשה זאת ועל כן בחר באבן רבאח מיודענו.
המואזין קורא מספר פעמים "אללה אכבר" - ה' הגדול, ומעודד אנשים לקום ממיטתם. משך הקריאה הוא בין ארבע לשמונה דקות ותלוי בסלסולי ה"אזאן". שעת התפילה הינה משתנה ותלויה בנץ החמה כך שההבדל במזרח התיכון בין החורף לקיץ הוא כמעט שעתיים וחצי.
עם התפתחותה של הטכנולוגיה נוספו רמקולים לצריחי המסגדים שהלכו וגברו כאמירה דתית ותרבותית. ועל כן מדינות העולם בכלל ומדינות איסלאמיות בפרט נתנו את דעתן בשאלת מפגע הרעש שרמקולים אלו מייצרים.
לצד זאת בארצות אירופה ראו במואזינים איום תרבותי ועל כן הפתרונות היו שונים ועל כן אסקור אותם בקצרה.
ככלל מדינות אירופה אוסרות לחלוטין בניית צריחי מסגדים וכמובן קריאות תפילה מכל סוג למעט פעמוני כנסיות בשעות היום. חריגה בנושא היא הולנד בה מותרים קריאות מואזין ברמת דציבלים נמוכה והעיר וינה בה המואזין מותר בימי שישי בלבד.
בארצות ערב נושא הרעש עלה כשאלה הלכתית - דתית - תרבותית האם המואזין הינו רק פרקטיקה שקוראת לאנשים להתפלל או שהוא חלק מהתפילה ולכן לא ניתן לוותר עליו. במצרים ובסעודיה שנחשבות כמרכזי איסלאם הונהג על ידי תקציב עצום (180.000 דולר עבור קהיר בלבד) כי הרמקולים על הצריחים יפוזרו בערים הגדולות בשווה בכל שטחי הערים אך עוצמתם תונמך לצד זה שהם יופעלו בתזמון אחד ממרכז שליטה מרכזי מה שימנע את הרעש במשך כמעט כחצי שעה. גם ברשות הפלסטינית הלכו למהלך דומה אך עקב אילוצי תקציב המהלך הושלם ברמאללה ובשכם בלבד.
ומה קורה אצלנו? חוק מפגעי רעש אמנם קובע כי אסור לגרום רעש לרבות אם זה מקומות תפילה מכל סוג. פעמים ספורות בית המשפט נדרש לנושא והבהיר באופן חד משמעי כי חופש הדת והפולחן אינו מתיר את הפרעת מנוחתם של אזרחים ועל כן קנס מואזינים שחרגו מתקנות הרעש המותרות. מציאות זו מוכיחה כי כל אימת שגורמי אכיפת החוק מתערבים אכן המואזינים נקנסים בגיבוי בית המשפט.
בשונה מהמדינות המוסלמיות בהן רובה המוחלט של האוכלוסייה הינו מוסלמי ומדינות אירופה בהן רובה המוחלט של האוכלוסייה אינו מוסלמי יש לתת את הדעת על פתרונות מורכבים כפי שסקרתי לעיל.
לצד הפתרונות ראוי לומר על החוק כדלהלן: א. כפי שהוכח יש פתרון חקיקתי הולם לסוגיה שלא נאכף. ב. שרת המשפטים הכריזה מעל בימת הכנסת ובפורומים רבים כי אינה תומכת בחקיקת יתר. ג. החוק החדש והמיותר ינוצל על ידי מתנגדיה של ישראל כמי שפוגעת חוקתית באוכלוסייתה המוסלמית על אף שישנם חוקים שמסדירים את הנושא.
לאור האמור אין אלא לשבח את השר אריה דרעי וסיעת ש"ס שלא תמכו בחוק זה בלי שיוצגו פתרונות אפשריים.
לסיכום, מכיוון שהעולם התקדם טכנולוגית מאז ימי צאלאח א דין אציין שני פתרונות אפשריים: התקנת רמקולים קטנים במחיר נמוך שישלטו מרחוק בכל בית ערבי שיבקש זאת בהם ישודר ממואזין מרכזי לצד המואזינים שיעלו ללא רמקולים על הצריחים. ב. פיזור הרמקולים בצורה אקוסטית ושידור אחיד בו זמנית תוך אי כיוונם במידת האפשר למרכזי האוכלוסייה היהודית.
"והאמת והשלום אהבו".