חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר הובא בצהריים (שלישי) למנוחות בבית העלמין בחולון, שם ייטמן לצד קברי הוריו. כזכור, בן אליעזר הלך שלשום לעולמו בבית החולים איכילוב בתל אביב לאחר מחלה קשה, בגיל 80.
במסע הלוויה השתתפו מאות בני אדם, שרים, חברי הכנסת, אישי ציבור ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, השרים אריה דרעי, אביגדור ליברמן, יעקב ליצמן, אורי אריאל, משה כחלון, סגן שר החינוך מאיר פרוש, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, יו"ר ועדת הכספים משה גפני, סגן שר האוצר איציק כהן, השר לשעבר אריאל אטיאס ורבים נוספים.
יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג ספד את יו"ר מפלגת 'העבודה' לשעבר בן אליעזר ואמר: "הגענו לכאן היום, קהל גדול ורב, לבית העלמין להיפרד ממך. בני אדם שליוו אותך לאורך מסלול חייך הארוך. אני אומר 'בני אדם' כי אתה היית בן אדם ומילאת כל חייך את הציווי(...) בפרקי אבות 'היה אוהב את הבריות'".
"בהקשר הזה, יורשה לי לצטט אימרה של פילוסוף ידוע שאמר כי 'אין בושה גדולה יותר לאדם מחוסר אנושיות'. אתה פואד, סבלת לא מעט בתקופה האחרונה ואפילו לאחר מותך גם מביטויים של חוסר אנושיות. עליך יעידו כולם תמיד את ההיפך, שהאנושיות הצרופה הייתה חלק מרכזי ובולט באישיותך ובשל כך נמצא פה ציבור גדול כל כך שבא להוקיר אותך".
עוד אמר יו"ר מפלגת העבודה הנוכחי, כי "אני אישית נפרד ממך כאן לא רק כחבר שלך, אלא גם כמי שיושב על הכיסא עליו ישבת כיושב ראש מפלגת העבודה, תנועה בה שזרת את מסלול חייך עשרות בשנים והיית זה ששבר את תקרת הזכוכית שבה, עת נבחרת לכהן כיו"ר שלה. חווית בה רגעי שיא ורגעי מרורים, נשארת נאמן לה עד יומך האחרון, והיא מחזירה לך הוקרה ביום הזה. מאז פרישתך מן הכנסת הקפדתי לבקר אותך לשיחה אישית לפחות פעם בחודש".
"במעין טקס פרטי קטן שמוכר לאלו שפקדו את ביתך כדי לחזק אותך, היית מתחיל בדחיפת סמבוסק לוהט לצלחת ומזיגת תה חזק. מכאן עברנו לענייני דיומא, ענייני מדינה, ולכאב העננה שליוותה את שלהי חייך. טענת בלהט לחפותך ותמיד תמיד הקרנת עצמה וחוזק של אריה. בפגישתנו האחרונה לפני כחודש כבר התקשית מאד ללכת, אבל קולך הרועם נותר פורץ חדרי לב ובטן".
ראש הממשלה נתניהו הספיד ואמר "אהבתי את פואד. היה בו שילוב שובה לב של חיוניות, חינניות, ממזריות והרבה פטריוטיות. הוא לא היה נטול חולשות, אי אפשר להגיד את זה על איש כאן, אבל הייתה בו האמת הרצופה והאמיתית והמתמשכת של ילד יהודי שעלה מעיראק וזכר את המראה הזה, של יהודים תלויים מעמודי חשמל, והבין את המשמעות של קוממיות ישראל ותרם בשנות שירותו בצה"ל, ואחר כך בשנות שירותו בממשלה, לביטחון ישראל. לכן אהבתי את פואד, כפי שאני יודע שגם אתם אהבתם אותו".
"אני נושא עמי הרבה זיכרונות ממנו. הם צפים ועולים בי היום, כשאנחנו נפרדים ממנו בהרכנת ראש ובהכרת הטוב. הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של פואד היה כשהייתי חייל צעיר בסיירת מטכ"ל, ושמו של פואד הלך לפניו. הוא היה מפקד בצבא, הוא היה מותג מוכר. דרך אגב, מאוד דומה למה שאמרתי בפתח דבריי, מפקד, לוחם, חינני, ממזרי, לא שגרתי. ואני זוכר שדיברו עליו בכבוד, בחיבה ובהערכה".
בהמשך אמר נתניהו "הבחור הצעיר הזה, שעלה מעיראק והתגייס לחטיבת גולני, המשיך אחר כך בסולם הפיקוד, לקח חלק במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, וקו ברור נמתח משם עד לשירותו כשר הביטחון. דרכו מאופיינת בקווים שונים, אבל מתוח בה קו אחד - שמעתי שיש המערערים על כך אבל אני אינני מערער על כך - והקו הזה היה דאגה אמיתית לעתיד המדינה, לביטחון המדינה, לאופייה של המדינה".
נתניהו חתם ואמר "מכל הסיבות האלה אהבתי את פואד, ואני חייב להגיד שקשה היה לא לאהוב אותו. הוא ידע לשלב את העממי והגבוה, מ"יא רבאק" ועד חזון אחרית הימים, על חומוס ועל פול, על עיראק ומצרים, פה ושם גם קצת על פוליטיקה. הוא נע בין העולמות שלו שהרכיבו את חייו, מעת לעת נותן גם צ'פחה הגונה ומפליג למחוזות רבים. אהבתי את פואד, ואני מרשה לעצמי לדבר בשמכם, אהבנו את פואד. הוא יחסר לכם, המשפחה, הוא יחסר למדינת ישראל, והוא יחסר גם לי".