זכויות החכירה למתחם "גן רחביה" בירושלים, שבו כ–70 דירות שבהן מתגוררים מאות משפחות, נרכשו לאחרונה מהכנסייה הקתולית בעלת המקום, על ידי חברה בבעלות משותפת של עו"ד שלמה (מומו) דרעי, אחיו של אריה דרעי, יו"ר ש"ס ושר הפנים, ובעצמו סגן יו"ר קק"ל.
הסכם החכירה הקיים יסתיים בעוד 19 שנה, אז יעברו השטח וכל הדירות שבו לבעלות החברה. אם דיירי המתחם ימשיכו לגור בו עד 2035, הם ייאלצו לפנות את בתיהם ללא תמורה.
זוהי עסקה נוספת בגל עסקאות די זהות לרכישת זכויות חכירה בקרקע כנסייתית בירושלים. מתחם המגורים המדובר שוכן לצידו של המנזר, בפינת הרחובות נרקיס ושמואל הנגיד, ונמכר ליזם משה עידן המעורב בעסקאות דומות באיזור - הפעם בשותפות עם שלמה דרעי ועוד יזמים.
דיירת שמתגוררת במקום כבר עשרות שנים אומרת ל'הארץ' שהמשפחות בפאניקה: "אף אחד לא תיאר לעצמו שזה יגיע למצב כזה. אני עוד פחות מודאגת, כי עוד 20 שנה מי יודע אם אני אהיה פה, אבל יש פה אנשים צעירים והם מודאגים". דייר אחר במתחם גן רחביה, שביקש לא להזדהות, אומר, כי "אף אחד לא יודע מה יהיה. אני לא אופטימי, אבל אולי יש סיכוי שלקראת סוף התקופה יקרה משהו, אולי המדינה תחוקק חוק, הבעיה היא שליזמים יש זכויות קנייניות והם ילחמו עליהן".
יצויין, כי ישנם עוד מאות רבות של משפחות המתגוררות בבתים במרכז ירושלים שייאלצו להתמודד עם בעיית סיום חוזי החכירה עם הכנסיות שהן בעלות הקרקע בחלקים גדולים מרחביה, טלביה, ניות, רסקו ושכונות נוספות במרכז העיר. רוב חוזי החכירה נחתמו ל–99 שנה בשנים 1950 ו-1951, מה שאומר שהם יסתיימו בעוד 33 ו-34 שנה.
הכנסיות עצמן, ככל הנראה, אינן מעוניינות להתמודד עם הבעיה בעצמן ומוכרות את המשך זכויות החכירה - ל-200 שנה נוספות, בדרך כלל - לידי יזמים פרטיים. כך נמכרו רוב קרקעות שכונות טלביה וניות לקבוצת משקיעים בראשות משפחת בן דוד, שכונת גבעת אורנים נמכרה לקבוצת יזמים אלמונית, ויזם בשם משה עידן - פעיל ש"ס בכיר לשעבר - רכש את זכויות החכירה בראש רחביה. בסוף השנה שעברה הוא רכש באמצעות חברה בשם "עזרת הלווים בע"מ" גם את הזכויות בגן רחביה. עו"ד דרעי - שעוסק ביזמות נדל"ן ונחקר לאחרונה באזהרה על נכסים שרכש מאחיו אריה דרעי - מחזיק ב-30% ממניות החברה.
בעלי הדירות במתחם, בדומה לבעלי דירות במצב דומה במקומות אחרים בירושלים, מקווים שבסופו של דבר המדינה או קרן קיימת לישראל, שהיתה מעורבת בחלק גדול מהחכירות המקוריות, יפעלו לבסוף לטובת הדיירים. כל הנוגעים בדבר מסכימים שככל שחולף הזמן וככל שיזמים פרטיים נכנסים לנעלי הכנסיות, כך פוחת הסיכוי שהמדינה תוביל מהלך שכזה, ומכאן כעסם ודאגתם של הדיירים.
הניסיון הזכור ביותר לפתור את הבעיה - כמה כאלו נעשו בעבר - היה בשנת 2000 כאשר נוכל ששמו יעקב רבינוביץ', איש עסקים חרדי, ביצע תרמית מבריקה במסגרתה שכנע את קק"ל לשלם לו מיליוני דולרים כדי שיביא להסכם להארכת החכירה של רוב שטחי הכנסייה היוונית במערב ירושלים. בדיעבד התברר כי במעמד החתימה בהשתתפות נציג קק"ל, עו"ד יעקב וינרוט, והפטריארך היווני — כלל לא היתה חתימה: רבינוביץ' היה זה שחתם והפטריארך, ששכב על ערש דווי, הנהן לו בראשו כי הוא חשב שהם באו לדרוש בשלומו ולברך אותו לרגל החג. הרשעתו של חרדי נוסף, דוד מורגנשטרן, שהיה מעורב אף הוא בעסקה ההיא, הסתיימה בזיכוי חלקי בערעור שהגיש לביהמ"ש העליון.
בשורה התחתונה, הקרקעות נותרו ברשות הכנסיות, שההערכה היא שהם כמעט תמיד - למעט מכירת האדמות עליהם עומד בנין הכנסת - לא אוהבים לעשות עסקים עם מדינת ישראל, מחשש שייתפסו בעיני המאמינים הערבים כמשתפי פעולה איתה.