החייל היורה חוטף ממפקדו: העיד נגדו במשפט

"בהתחלה לא הבנתי מה קרה ואז הבנתי שהמחבל נפגע בראש", סיפר בהמשך עדותו. "הסקתי שז ירייה כי ראיתי מה שרואים כשראש מתפוצץ ובעיקר דם. שאלתי מי ירה, לא חשבתי שזה חייל שלי. ראיתי את אלאור הולך עם הנשק ושאלתי אותו מי אישר לו לירות ולמה עשה את זה והוא ענה לי 'המחבל היה חי, הוא צריך למות'".

רס"ן נעמן המשיך לספר בעדותו: "כעסתי עליו שהוא עשה את זה ובוצע ירי בתוך זירה בפיקודי ללא אישורי ולקחתי אותו הצידה ושיישאר בעמדה ולא יזוז. עדכנתי את הגדוד אחר כך ששני המחבלים מתים והחייל הפצוע פונה. אף אחד לא הסב את תשומת לבי למחבל שמסכן מישהו. לא הייתה טענה כזאת. לא היה לי חשש למטען או חגורת נפץ. בהערכות מצב, האיום שאנחנו מדברים עליו הוא ירי ודקירה. לא הייתה הצדקה מבצעית לירי של אלאור".

"היו צעקות בשכונה וירדתי בריצה והבנתי שיש אירוע", סיפר נעמן בתחילת דבריו. "ראיתי חייל יושב על המדרכה ומ"מ מחזיק תחבושת על הכתף שלו. יש דם בזירה, מחבל מוטל סמוך אליהם עם פגיעה קשה באזור הצוואר, ואני מגיע לנקודה ומנסה להבין מה דרגת הפציעה של הלוחם. עשר שניות אחרי שהגעתי למקום אלאור מגיע מלמעלה (מהמוצב - א"ב) ואמרתי לו לטפל בחייל וככה שחררתי את המ"מ מהטיפול ואלאור טיפל בו".

נעמן התעדכן אצל המ"מ לתמונת מצב ושמע ממנו כי ירו 5-4 כדורים במחבל הראשון בחולצה אפורה ועוד שלושה כדורים במחבל שני - א-שריף שנורה למוות בידי אזריה. "באותו הרגע, המחבל עם החולצה האפורה ידעתי שהוא מת, לגבי השני לא ידעתי והמ"מ אמר לי שהוא הרוג. בכל השניות האלה אני מבין שהם ירו עליו שישה כדורים והוא כנראה הרוג".

"הבנתי מה קרה ובמקביל מגיעים אמבולנסים", המשיך המ"פ בעדותו. "הזמנים קצרים כי יש אמבולנסים של היישוב היהודי ובתל רומידה. עם ההכרזה על האירוע, מיד מתכנסים כוחות גם מהפלוגה השכנה וכוחות נוספים. מיד אני סוגר את הזירה למנוע כניסת מחבל נוסף כי שבוע לפני היה לנו פיגוע בקריית ארבע עם שני מחבלים חמושים והזירה לא הייתה מבודדת והגיע מחבל נוסף שדרס חיילים בזירה. הבנתי שהאיום הוא מאזור אבו סנינה, שמשם הגיעו שני המחבלים ולשם כיוונתי את הכוח. עיקר הכוח הוכוון לשם".