דו"ח מצב המדינה של מכון טאוב חושף כי קיימת בשנים האחרונות בלימה בגידולן של האוכלוסיות הערבית והחרדית בישראל.
על פי הדוח, התחזיות המוקדמות, לפיהן בשנת 2050 רוב האזרחים ישתייכו לאוכלוסיות לא ציוניות, מופרכות. על פי ההערכות, הבלימה הינה בעיקר בשל הירידה בכמות הילדים בזרמים של מגזרים אלה, ובקיצוץ הקצבאות שהוביל להפחתה בילודה זאת לצד יציאה מוגברת לעבודה כדי לפרנס את המשפחה.
לעומת שנת 2006, אז עמד אחוזם של הערבים על 25, ובשנת 2008 היה אחוז דומה בקרב החרדים. באותו זמן, חלקם של הילדים היהודים בחינוך הממלכתי ירד בשמונה אחוזים והגיע ל-35.5 אחוז ושיעורם של הילדים בחינוך הממלכתי דתי ירד בשני אחוז והגיע ל-15 אחוזים, הרי שכיום בתוך עשור, בשנת 2016, חל שינוי משמעותי.
שיעורם של הילדים הערבים בגנים ירד ל-21.5 אחוז וגם חלקה של האוכלוסיה החרדית באותם גילאים הצטמצם והתייצב על מעט מתחת ל-23. מנגד, שיעורם של היהודים החילונים בגילאים הללו עלה ל-40 אחוז כך שהמגמה כעת הינה הפוכה.
את היפוך המגמה מסבירים המומחים בכמה סיבות ביניהן צמצום שיעור הילודה בקרב ערבים וחרדים, שככל הנראה נובעות מעלייה בהשתתפות בכוח העבודה בקרב אוכלוסיות אלה וגם מהקיצוץ בקצבאות הילדים באמצע העשור הקודם.
לדבריהם, את תוצאות הצמצום הנוסף בקצבאות הילדים, מתקופתו של שר האוצר הקודם יאיר לפיד, עדיין מוקדם לראות אך ישנן הערכות כי התמונה תהיה דומה בהמשך צמצום שיעורי הילודה בקרב האוכלוסיות הללו, שזקוקות כעת ליותר כסף כדי לשרוד.
במקביל קיימת תופעה נוספת של מעבר תלמידים מהחינוך הדתי לחינוך הממלכתי שאף היא משפיעה על התוצאה.