54 שנים אחרי המשפט שטלטל את מדינת ישראל, נחשפים המסמכים ההיסטורים, של בקשת החנינה שהגיש הצורר הנאצי אדולף אייכמן לנשיא דאז יצחק בן צבי, ובהם התחנן על חייו וביקש שלא יוציאו להורג.
אייכמן טען כי רק מילא פקודות, וכי התנגד לזוועות שבוצעו ליהודים. וכך כתב הארכי-צורר: "דווקא תחת רושם הזוועות שלא נשמע כדוגמתן, אשר הייתי עד להן, ביקשתי מיד להעבירני לתפקיד אחר. כמו כן גיליתי מרצוני בשעת חקירתי במשטרה את הזוועות שלא היו ידועות עד אז כדי לעזור על ידי כך לקבוע את האמת כדבר שאין חולקים עליו. אני מצהיר שוב, כפי שכבר עשיתי בפני בית המשפט: אני מתעב כפשעים גדולים ביותר את הזוועות שבוצעו ביהודים".
"בהערכת אישיותי נתפסו השופטים לטעות מכרעת כיוון שאינם יכולים להעתיק את עצמם לתוך הזמן והמצב שבהם נמצאתי במשך שנות המלחמה, הטעות נגרמה על ידי כך שבשעת משפטי הוגשו לי מספר מסמכים אשר בלי קשר עם כלל חומר הפיקוד צריכים לתת תמונה בלתי נכונה. לא נכון שהייתי אישיות רמת מעלה עד כדי כך שהייתי יכול לחלוש או הייתי חולש באופן עצמאי על רדיפת היהודים. כנגד שפע שלטון כזה מדברת באופן ברור העובדה שהתעלמו ממנה השופטים בפסק הדין, שמעולם לא שימשתי בדרגת שירות כה גבוהה שהייתה צריכה להיות כרוכה בסמכויות מכריעות ועצמאיות כל כך".
הוא הוסיף: "גם לא נתתי שום פקודה בשמי, אלא תמיד פעלתי 'בפקודה'. אילו הייתי, כפי שמניחים השופטים, הדוחף הקנאי המוכר ברדיפת היהודים, צריך היה הדבר למצוא את ביטויו בהעלאתי בדרגה ובהענקות אחרות, אולם לא הוענקה לי כל טובת הנאה. יש למתוח קו בין המנהיגים האחראיים לבין האנשים אשר כמוני נאלצו לשמש רק כלי שרת בידי המנהיגות. לא הייתי מנהיג אחראי, ולכן איני מרגיש את עצמי אשם. ואני מבקשך, כבוד נשיא המדינה, להשתמש בזכות החנינה ולצוות שפסק דין המוות לא יבוצע".
בנוסף, הוגשו בקשות חנינה של אשתו ושל חמשת אחיו, שביקשו מהנשיא לחון אותו וטענו כי לא היה זה באופיו.
הנשיא יצחק בן צבי, דחה את בקשת החנינה, ובמכתב שהעביר לשר המשפטים דאז יוסף דב כתב: "לאחר ששקלתי את בקשות החנינה שהוגשו בעניינו של אדולף אייכמן ולאחר שנתתי את דעתי לכל החומר שהיה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה, שאין כל הצדקה להעניק לאדולף אייכמן חנינה או להמתיק את העונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ב-15.12.61,ושאושר על ידי בית המשפט העליון ב-29.5.62. הריני מודיעך אפוא כי החלטתי לדחות את הבקשות ולא להשתמש לגבי מקרה זה בסמכותי לחנינה ולהפחתת עונשין".
בנוסף למסמכי החנינה, נחשף גם כתב היד של נאום הפתיחה המפורסם והמכונן של התובע במשפט, היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר. בנאום, שנחשף לאחרונה ומפורסם באדיבות בתו תמי רוה, כתב האוזנר, את המילים המהדהדות: "במקום זה בו אני עומד לפניכם שופטי ישראל ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן אין אני עומד יחידי. עמדי ניצבים כאן, בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לעמוד על רגליהם, לשלח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם 'אני מאשים'. כי עפרם נערם בין גבעות אושוויץ ובשדות טרבלינקה וקברותיהם פזורים על פני אירופה לארכה ולרוחבה. קולם זועק אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא".
את המסמכים איתרו עובדי המחלקה המשפטית בבית הנשיא, בהם היועצת המשפטית של בית הנשיא עו"ד אודית קורינדלי-סירקיס. המסמכים יוצגו הערב בטקס לציון יום השואה הבינלאומי.