הוכח מחקרית: מתפללים מתים פחות

בהשוואה לקבוצת הביקורת, החולים שהתפללו למענם היו בעלי מדדים רפואיים טובים יותר, אם כי משך האשפוז שלהם לא היה קצר יותר. במחקר דומה חילקו חולים במחלקת טיפול נמרץ לב לשתי קבוצות. אחת מהן לא זכתה לתפילות, והשנייה זכתה לתפילות מרחוק מאנשים שלא הכירו מעולם. התוצאות הראו שמצבם של החולים שהתפללו לשלומם היה טוב יותר מאלה שלא התפללו למענם. החוקרים המליצו לבחון את השימוש בתפילות כחלק מהטיפול בחולי לב.

מי שלקח את הנושא צעד קדימה הוא חוקר ישראלי בכיר שמחקרו פורסם ב־2001 בכתב העת היוקרתי ‭.British Medical Journal‬ הוא בדק מה קורה אם מתפללים למען החולים 10־4 שנים אחרי תקופת המחלה והאשפוז. מחקרו עקב אחר ‭3,393‬ חולים בוגרים שאושפזו בשנים 1996־1990 בשל זיהום בדם. בשנת 2000 חילקו את שמות החולים באופן אקראי לקבוצת המחקר שתזכה לתפילה ולקבוצת הביקורת. אדם אחר התפלל תפילה קצרה למען כל חברי קבוצת המחקר - תפילת החלמה מהירה.

אחרי התפילה נבחן מצבם של החולים בעבר. אצל חולים שהתפללו למענם בדיעבד היה משך האשפוז קצר יותר מקבוצת הביקורת, וחום גופם ירד במהירות יחסית ובפערים משמעותיים ביחס לקבוצת הביקורת. מסקנת המחקר הייתה שגם תפילה בדיעבד עוזרת, לפחות מבחינת זמן
השהות בבית החולים והטיפול בחום, ולכן יש לשקול לשלב אותה בטיפול: התפילה יעילה מבחינה כלכלית ולא יכולה להזיק.

בין הקבוצות נמצא הפרש קטן גם בשיעורי התמותה. בקרב הקבוצה שזכתה לתפילה עמד שיעור התמותה על ‭28.1‬ אחוז, ובקרב הקבוצה שלא התפללו למענה ‭30.2 -‬ אחוז. החוקר ציין כי ההבדל לא משמעותי מבחינה סטטיסטית, אך מחקר גדול יותר אולי יוכיח שקיים הבדל משמעותי גם בתחום הזה.

החוקר ציין במאמרו שלא ידוע כיום על מכאניזם שיסביר את השפעות התפילה הרטרואקטיבית, אך השוני המובהק בין הקבוצות מוכיח שקיימת השפעה. המסקנה הייתה שאי אפשר להסביר את המכאניזם, אבל הוא עובד. כיום מסביר החוקר שמטרת המחקר הייתה להראות שאפשר "להוכיח" באמצעות מחקרים מבוקרים גם דברים לא הגיוניים.