"בכל שנה ביום הזיכרון אנחנו זוכרים את הנופלים וכל החברים שלחמנו איתם, זו השנה הראשונה שאנחנו חווים את יום הזיכרון בצורה יותר אישית. אנחנו משתדלים לחזק ולהתחזק ולתמוך בכולם". לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, פגש כתב "כיכר השבת" את איריס ואורי יפרח, הוריו של אייל יפרח הי"ד שנחטף יחד עם עוד שני תלמידי ישיבה על ידי מחבלים בקיץ האחרון ונרצח באכזריות.
מהו יום הזיכרון עבורכם?
איריס: "יום של חשבון נפש, כל שנה הייתי שומעת את סיפורי ההתמודדות של המשפחות והייתי בוכה איתם על יקיריהם, והשנה אני בוכה עלינו, על המשפחה שלנו. הבן הגדול שלנו אייל שנחטף ונרצח. זה נקרא יום זיכרון אבל זה משהו פנימי שעושה חריש כואב בכל הגוף".
"בשנה שעברה ביום הזיכרון אייל עמד על בימת הטקס בבת ים ושר את "לך קלי" באופן כל כך מרגש, היום אנחנו לא זוכים לראות אותו אלא רק דרך הזיכרונות. וזה מזכיר לנו שהזמן עובר ואוטוטו תמלא שנה לרצח. הזמן עושה את זה סופי".
יום הזיכרון באמת חיוני עבור המשפחות? כי הרי עבורכם כל יום הוא יום זיכרון בעצם.
אורי: "באמת כל יום הוא יום זיכרון עבורנו, כל יום אנחנו חווים את אייל וחיים אותו, מתקשים ובוכים. אני אומר שכבר אין יום שאתה לא בוכה, ובאמת יום הזיכרון הוא יותר במשמעות לאומית של כל העם שמתאחד וזוכרים את אלו שמתו".
איריס: "אחרי אובדן כזה החיים משתנים. אין ספר הנחיות - מה צריך לעשות במצב כזה, זה כאב שהלב לא יכול לשאת. אבל מתוך מה שעברנו ומתוך מה שאנחנו עוברים יש דבר אחד עליו נלחמת: להמשיך את החיים. כי כבר הייתה לנו אבידה, וליפול זה הדבר הכי קל. אנחנו לא רוצים לאבד עוד משהו בחיים".
"אייל כל כולו נתינה, וביום הזיכרון הוא היה מוצא את עצמו עם הרבה משמעות". מספרת איריס "בשקית של הדגלים של אייל שבשנים שעברו הוא ניסה לעשות איתם משהו, מצאתי פתק בו הוא ריכז את כל המלחמות שהיו בעם ישראל. הוא גם הוסיף הערות. יום הזיכרו היה יום משמעותי בשבילו".
"ביומן שלו הוא כותב: "לשם אותם חיים שאנו יוצרים שאנו נופלים". ואת זה הוא כתב 41 יום לפני הירצחו, זה כמו שהנפש שלו דיברה. אותם חיים שאנו יוצרים זו בעצם חיים חדשים, מתוך נפילה יש יצירה. חיים בעלי תובנות ומשמעויות חדשות".
איך ממשיכים?
אורי: "יש משפחה, יש ילדים שרוצים להמשיך בחיים ורוצים לשמוח, קודם כל בשבילם. כל האירוע של החטיפה של אייל ורגע הגילוי שנמצאו הגופות וכל העם שהיה באחדות מאוד גדולה ותמך בנו, האהבה הגדולה שמרעיפים לנו - זה דבר שנותן כוח להמשיך".
איריס: "אין עוד מלבדו, ניסיון כזה זה רק הוכחה שאין הבטחה, אף אחד לא יודע מה יילד יום ולהבטיח שמה שיש לו יישאר שלו, להתפלל ליהנות ממה שיש ולהתפלל שמה שקיים יישאר שלנו, לשמוח ולהאמין בעצמך ובעם ישראל. יש לנו תפקיד לעשות אותו, צריכים להמשיך בחיים בעוז ובשמחה".
אורי: "אני יכול להוסיף, המסר שלנו מתוך כל המקרה שהיה בקיץ האחרון - כולנו היינו מאוחדים עם אחד בלב אחד - שלא נשכח שכולנו יש לנו לב אחד, ובני עם אחד אנחנו, נישאר מאוחדים. להיות מאוחדים ולא אחדים, (גם אם) אנחנו לא אותו דבר".