מאות ניצולי שואה משתתפים הערב (רביעי) בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה התשע"ה ברחבת מוזיאון "יד ושם" בירושלים. בטקס משתתפים נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרבנים הראשיים לישראל, שרים וחברי כנסת.
במקביל לטקס ב"יד ושם", שנערך בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים", נערך גם הטקס המסורתי בקיבוץ תל יצחק בהשתתפות שר הביטחון משה יעלון בסימן "ילדים ניצולים בזהות שאולה".
במהלך הטקס מדליקים שישה ניצולים שש משואות אש לזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה הנוראה. מדליקי המשואות השנה הם: אברהם הרשלום, דב שמעוני, שרה וינשטיין, אפרים רייכנברג, אגי לויזון, ורחל (שלה) אלטרץ.
הנשיא ריבלין אמר בנאומו בטקס: "70 שנה שאנחנו נעים במתח הבלתי פוסק שבין עבר ועתיד, בין שואה ותקומה. עלינו להביט קדימה ולצעוד אל העתיד, להמשיך לבנות את המדינה ולחתור לבניית עולם אחר, בטוח ומבטיח עבורנו ועבור הדורות הבאים".
הנשיא פנה אל הניצולים: "אתם שהדרכתם אותנו לצעוד בדרך החיים, שבניתם בית לאומי ופרטי, הדרכתם את האומה כולה. באותה נשימה אנו זוכרים שלא מאושוויץ באנו ולא לאושוויץ אנו הולכים. אסור לנו לתת לעשן המשפחות לטשטש את יכולותינו ולהכיר את עברנו".
"הם חזקים מכל אלה שעמדו אלינו לכלותנו. יש הטועים לחשוב שמדינת ישראל היא פיצוי על השואה, אך אין טעות איומה מזו. ישראל קמה מכוח הזכות למולדת העתיקה, לא מאימת הכיליון ולא משנאת האחר".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בנאומו: "לדמוקרטיות בעולם אסור עוד להעלים עין מכוונות ההתפשטות של משטרי הרודנות. פייסנות כלפי משטרים אלה רק מגבירה את נטייתם לתוקפנות. אם תוקפנות זו לא תיבלם בזמן, עלולה האנושות להיקלע למלחמות קשות הרבה יותר.
"בגמר המלחמה המסקנה הייתה חותכת: אין מקום לרִפיוֹן מול משטרי עריצות ששולחים את זרועותיהם הרצחניות לכל עבר. רק עמידה איתנה מולם, תוך שמירה על ערכי החירות והסובלנות – תבטיח את עתיד האנושות.
"האם העולם באמת למד מהטרגדיה הבלתי-נתפסת, האוניברסלית והיהודית, של המאה הקודמת? הלוואי שיכולתי לומר לכם שהתשובה לכך חיובית.
"כוחות האיסלאם הקיצוני שוטפים את המזה"ת, משמידים שרידי עבר, מתעללים בחסרי ישע, טובחים בחפים מפשע, ומבקשים להקים ח'ליפות בסגנון ימי-הביניים".
"ההסכם הרע שמתגבש עם איראן מלמד שהלקח ההיסטורי לא הופנם. מול פעולותיה האגרסיביות של איראן – המערב מוותר. המעצמות משאירות בידי איראן את היכולות הגרעיניות שלה, ואף מאפשרות לה להרחיבן ללא קשר למעשיה במזרח התיכון וברחבי העולם".
"למשמע ההמונים שקוראים בטהרן: "מוות לאמריקה, מוות לישראל" – המעצמות אוטמות את אוזניהן. לקראת יום הזיכרון לשואת עמנו "התבשרנו" שבקרוב תתקיים באיראן תחרות בינלאומית, נושאת פרסים, של איורים העוסקים בהכחשת השואה של העם היהודי".
"האם על כך תישמע מחאה? במקרה הטוב יישמע גינוי מינורי כדי לצאת ידי חובה. הממשלות הדמוקרטיות טעו טעות גורלית לפני מלחמת העולם השנייה ואנחנו משוכנעים, יחד עם רבים משכנינו, שהן טועות טעות מרה גם עכשיו. נוסיף להתעקש על האמת ונעשה כל מה שביכולתנו לפקוח את העיניים הנעצמות. מול העייפות, הרִפיון והכחשת המציאות – נתייצב במלוא כוחנו".
"לפני שבעים שנה היינו אומה של פליטי חרב, חסרי כוח וחסרי אפשרות להשמיע את קולנו. היום אנחנו משמיעים את דברנו, ונחושים להבטיח את קיומנו ועתידנו. תפקידנו להיאבק בשואפים להשמידנו, ולא להרכין ראש בפניהם. לא ניתן שמדינת ישראל תהיה אפיזודה חולפת בתולדות עמנו".
"לפני שבעה עשורים הניצולים היהודים עמדו חסרי אונים, כי לא הייתה להם מדינה משלהם. היום יש לנו מדינה משלנו, מדינה פורחת ומתקדמת. 70 שנה אחרי גֵאיות המוות, אנו מקדשים את החי, התוסס, היוצר והפורח. ישראל פורצת דרך בכל חזיתות הקידמה".
"על אלה ייכּון קיומנו: על המחויבות לְבִּיטְחון ישראל, על הדבֵקוּת במורשתנו, ועל אחדות העם שמפעם בו כוח חיים אדיר. עם ישראל שיצא משאול תחתיות יכול לכל אתגר. עם הנצח התנער מעפר, שב הביתה, זקף קומתו, והקים מדינה לתפארת, כאן, בארץ ציון וירושלים. נזכור את הנספים, נבטיח את החיים".