חמאס מנהל לי את החיים. כן. נשמע הזוי אבל זאת האמת.
אני תושבת אשדוד בחצי השנה האחרונה. עברנו לכאן אני ובעלי לאחר שהחלטתי שאני רוצה להתחיל ללמוד עבודה סוציאלית במכללת ספיר שבשדרות. היו כמה הטבות נחמדות שאפשרו לנו להחליט שאכן שווה להגיע ומסילת הרכבת שנבנתה בין אשדוד לשדרות הכריעה שאכן אפשרי ונוח לעבור לפה. בימים אלו אני מתחילה את הקורס הראשון שלי במכללה ואני פשוט זועמת. למה? הנה התשובות.
זה התחיל לפני יותר מחודש - מבצע "צוק איתן". אני בחודש השישי להריוני, והאזעקות שחזרו ונשנו הכניסו אותי ללחצים לא פשוטים. החלטנו שנעבור קצת לחמותי באזור גוש דן להתרעננות נפשית עד שיעבור זעם, אלא שעברו יותר מידי ימים והמלחמה רק הלכה והחריפה. נכון שחמותי אישה מקסימה, אבל יש גבול... אז חזרנו.
כל אזעקה בעלי התקשר בלחץ: "מה שלומך?הספקת לרוץ למקלט? איך את מרגישה?". לא קל בכלל.
בנוסף, אני עובדת כמדריכת טיולים וכמובן שבעקבות המצב לא נשארה לי אפילו הדרכה אחת לרפואה. הגדרתי בתלוש היא "עובדת יומית" ולכן מבחינה חוקית איני מקבלת שכר ממעסיקיי על הפסד ימי הדרכה. לתבוע זה אפשרי אבל זה לוקח זמן ובינתיים, בעל הדירה כבר הגיע לבקש את הצ'ק, וכשנמצאים בבית כל היום גם קניות גדולות צריך לעשות.
"כיפת ברזל" במבצע "צוק איתן" (צילום: ירון שרון - ynet)
והנה, חלפו הימים וחשבנו שהכל נרגע ואפשר לחזור לשגרה, אבל מה לעשות וחמאס הוא שמנהל פה את העניינים (של תושבי הדרום כמובן, חלילה לא של אנשי המרכז).
אז כך, המפגש הראשון בקורס שנועד להכשיר אותי להיות עובדת סוציאלית, שאותו אני לומדת באמת מתוך שליחות לעזור לילדים, זקנים ואנשים קשי-יום, בוטל.
בימים האחרונים הקורס החל אלא שאת הרכבת לשדרות החליטו לבטל בעקבות המצב הביטחוני וחשש מירי נ"ט וכך, השתנה הדבר שחשבתי שיקרה ובמקום להגיע ליעדי תוך 45 דקות מרגע היציאה מביתי שבאשדוד נהפך הדבר ולקח לי מעל שעה וחצי (!) להגיע למכללה, כאשר למחרת שוב אמור להיערך מפגש אלא שאני צריכה לשבת בבית ולבדוק מה בא לחמאס לעשות - האם בראש שלו לירות טילים? אולי הפעם הוא יחליט על שקט? רק הוא מחליט האם יתקיימו מחר הלימודים במכללה או לא.
אז כן. חמאס מנהל לי את החיים, ונמאס לי.