נתניהו אשכרה מתגלה כבן אדם הכי מבוגר ואחראי פה בסביבה. עומד חזק אל מול הקולות הילדותיים מימין, שחושבים שאפשר להשיג פה שקט באמצעות כוח, כמו גם אל מול הקולות הילדותיים משמאל, שחושבים שאפשר להשיג פה שקט בהסכמי שלום.
זו מציאות חיינו כאן, מאבק מתמיד שאנחנו צריכים לצאת ממנו גם בחיים וגם מוסריים. סבב ועוד סבב ועוד סבב. את האחרון אנחנו עוברים בצורה סבירה מאד. בלי הרוגים. זה לא דבר קטן. התנגדות להפסקת אש משמעותה תמיכה בכניסה קרקעית ועשרות חיילים הרוגים, הישג שנדמה שהחמאס לא ישיג בסבב הזה גם אם ימשיך לירות עוד חודשים.
אין אבסורד גדול יותר מאשר כניסה קרקעית כדי לסיים מערכה שמיימית שבה בא לידי ביטוי מדהים הייתרון הטכנולוגי של ישראל באמצעות כלי נשק חדש, משנה זירת לחימה ומהפכני, אולי ברמת המצאת הטנק: כיפת ברזל.
נדמה שנתניהו לא רק מבין היטב את מצבו של עם ישראל בין העמים, אלא גם את מצבו של ישראל בינו לבין עצמו. אי אפשר למנהיג מימין לצאת למהלך קרקעי בלי אחדות בעם, בלי תמיכה של השמאל. גם אם לא תהיה ברירה אלא להמשיך, העובדה שברור שנתניהו לא רץ אלי קרב וניסה בכל דרך להגיע להפסקת אש, תסייע לנכס האסטרטגי המכונה האחדות בעם.
(מתוך עמוד הפייסבוק של העיתונאי אבישי בן חיים)