בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, חייב את עיריית תל אביב לקיים את החלטת בג"ץ ולאכוף סגירת בתי עסק וחנויות בשבת.
בכך, קיבל ביהמ"ש, את עתירת בעלי המכולות שטענו כי הם נפגעים מהחלטת העירייה הגורמת לתחרות בלתי הוגנת מצד בתי העסק העוברים על החוק ופתוחים בשבת.
בית המשפט, תקף בחריפות את העירייה וקבע כי כל עוד ולא שונה חוק העזר העירוני הרי שהעירייה חייבת לאכוף את החוק המאפשר שעות עבודה ומנוחה ולא להפלות את בתי העסק הסגורים בשבת.
בנוסף, חייב בית המשפט את העירייה לשלם לעותרים דמי הוצאות בסך 60 אלף שקלים.
את העתירה הגיש עו"ד דוד שוב יחד עם עו"ד עברי פיינגולד שייצגו את בעלי המכולות, מוריס ברמר, יעקב ברמר, אדוארד ניאזוב, מוטי מעוז, דוד חיימוב, אליהו מילר, יצחק אלקסר, פנחס צליק והתאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית.
השופט מאיר יפרח קובע כי מדרג העדיפויות שקבעה העירייה לוקה בחוסר סבירות קיצונית כאשר בעוד יד ימין קובעת מדיניות אכיפה הרי שיד שמאל טורחת שלא להוציאה אל הפועל.
"המסקנה בהקשר זה היא כי מדרג העדיפויות שקבעה העירייה, בכל הנוגע להעדפת פעולות אכיפה כלפי בית עסק חדש... לעומת בית עסק ותיק... הוא מדרג פגום, הלוקה בחוסר סבירות קיצונית. מקומו לא יכירנו במסגרת שיקולים המובאים בחשבון על ידי המופקד על אכיפת החוק", כתב השופט יפרח בהחלטתו.
"כללי האכיפה אף הם נגועים בחוסר סבירות קיצוני, העולה בחומרתו על זה שנדון לעיל. זאת, על שום שהעירייה ראתה לטוב ולנכון לפניה לאכוף את חוק העזר רק על בתי עסק חדשים; לעומתם, בתי עסק וותיקים - זכו לחסינות מוחלטת", מוסיף השופט, "כללי אכיפה מעין אלה אינם עולים בקנה אחד עם הקפדה על הכלל הבסיסי לפיו החוק חל באופן שוויוני על כולם. דומה שגם עיניה המכוסות של אלת הצדק תוכלנה להבחין בצללים הכבדים העולים מכללים אלה".
"בהינתן האמור", מוסיף השופט, "מאליו עולה הרהור נוגה באשר לדרך פעולתה של העירייה: יד ימין קובעת מדיניות אכיפה ויד שמאל טורחת שלא להוציא מדיניות (חדשה) זו אל הפועל. אין צריך לומר כי דרך פעולה כזו פסולה בתכלית והיא מעלה חשש שמסמך המדיניות נועד לסמא עיניים ולא ליישום הלכה למעשה".
"מכאן שפעולתה אף נגועה בחוסר סבירות קיצוני אשר לא רק מקנה לבית המשפט סמכות להתערב, אלא אף מחייב אותו שלא לשבת בחיבוק ידיים למניעת מצב דברים בו "משל היו כל המתבוננים שוטים שבעולם"...", כותב השופט יפרח תוך מתיחת ביקורת חריפה על העירייה.
השופט, ממשיך בביקורת על העירייה וכותב כי "כללי האכיפה כלפי בתי עסק ותיקים, או שמא מוטב לומר "עבריינים בעלי עבר", אינם כללי אכיפה ואינם יכולים לבוא בקהל מדיניות אכיפה כלשהי... הישראבלוף הועמד עתה על ראשו: הצהרה על מדיניות אכיפה, שלמעשה ריקה מכל תוכן. עתה יכולים אותם עבריינים רצידיביסטיים להמשיך במסורת הפרת חוק העזר בחסות הגורם הממונה על אכיפת חוק העזר (העיריה, היא ולא אחרת), בלא להיות חשופים לכל סנקציה בגין הפרתו של חוק העזר - לא קנס ובוודאי שלא צו סגירה. במילים אחרות: לפנינו מצב שבו מסמך מדיניות אכיפה מקנה חסינות מכוח וותק בעבריינות. הא ותו לא".
"... לא הצלחתי להתחקות אחר הגיון כלשהו הטמון בה", כותב השופט יפרח, "הלא שני סוגי בתי העסק הללו מפרים את החוק. אפשר ששניהם מצויים בסמיכות גיאוגרפית זה לזה. תהיתי, ביני לבין עצמי, מה טעמים טובים וראויים נמצאו לעירייה לנקוט מדיניות אכיפה שונה בתכלית כלפי השניים. צעדים משפטיים כלפי אחד אך לא כלפי השני. ביקשתי למצוא לכך טעם טוב בכתב התשובה. אפס הדבר לא על ביידי".
לסיום, כאמור, חייב בית המשפט את העירייה לאכוף את סגירת העסקים זאת בכדי למנוע את אותה אפליה של בתי העסק השומרים שבת כהלכתה.
עו"ד דוד שוב אומר בשיחה עם "כיכר השבת" כי "פסק הדין של כב' השופט יפרח הינו תגובה הולמת לביזוי פסק הדין של בית המשפט העליון על ידי עיריית תל אביב. העירייה ניסתה להפוך את מחדלי האכיפה שבית המשפט העליון כינה בשם "ישראבלוף" למדיניות רשמית שלה. פסק הדין דוחה את הניסיון הזה מכל וכל ומורה לה לפעול לאכיפת חוקי המנוחה באופן מיידי.
"פסק הדין הוא אמירה ברורה ונוקבת לנוכח המאבק הצודק של בעלי המכולות להחזרת השפיות וההגינות לחיי המסחר בתל אביב. אנחנו מקווים שמישהו בעיריית תל אביב יבין סוף סוף שיש חוק במדינת ישראל".