1.
12 בלילה, ליל שבת, מלון "גני ירושלים". סעודת השבת התחילה כאן מזמן, אבל היא רחוקה מלהסתיים. בראש השולחן יושב הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד לתאילנד, וסביבו כ-400 צעירים ישראלים. גם בלי הגברה, שומעים אותו היטב. כל השנה הם מחכים לשבת הזאת, "שבת חב"ד תאילנד בישראל". הם כולם בוגרי טיול אחד לפחות לתאילנד, שחזרו ארצה מזמן אבל שומרים על קשר עם אחד השליחים המוצלחים של חב"ד בעולם.
הפורמט של השבת פשוט: ניסיון לחקות עד כמה שניתן את השבתות של בית חב"ד תאילנד. אחרי קבלת שבת מלאה בשירה וריקודים מתקיימת סעודה שבה כל אחד ואחת, בלי יוצא מן הכלל, קם ומדבר. הדובר צריך לבחור באיזה אלמנט הוא משתף את הקהל הגדול: בסיפור אישי שקרה לו, בשיר שבחר (שכולם ישירו ביחד) או בהחלטה טובה שהחליט לבצע מעתה והלאה.
כמה גולנצ'יקים מספרים בהתלהבות על מבצע שבו השתתפו. אחר כך שני צעירים מספרים על אשראם בהודו שבו הם לא ידעו איזה יום היום, ובסוף התערבו שהיום יום שישי, והלכו לבית חב"ד כדי לבדוק. כמה גננות ומורות משתפות את הקהל בתובנות שהביאו מהטיול במזרח אל תוך כיתת הלימוד. אחר כך שרים כולם בשאגות בלי טיפת ציניות "עם ישראל חי", "כל העולם כולו" ו"יחד לב אל לב". מירי שיושבת לידי לוחשת לי בזמן השירה: "מכל הטיול הגדול והארוך, לקחתי איתי הלאה רק את החוויה הזאת. לראות אנשים עם כיפות וזקנים מקבלים בלי בעיה אנשים עם עגילים וקעקועים, ולא מנסים לשנות אותם או לשפוט אותם. יצאתי איתם לסדנת זוגיות שהם עושים למטיילים הישראליים וקיבלתי המון כלים שעוזרים לי עד היום. שמונה שנים אחרי, אני מקפידה להגיע לשבתות האלה. חלק מהאנשים התבגרו, התברגנו, חלק מגיעים כבר עם ילדים".
הרב יוסף קנטור, שליח חב"ד הראשון לתאילנד, הגדיר את זה פעם כמעין "פרויקט תגלית הפוך". כלומר, אם את הצעירים האמריקנים צריך להביא ארצה עבור חוויה יהודית-ציונית, הרי שאת הישראלים צריכים להרחיק לשם כך עד למזרח.
הרב נחמיה מדבר איתם על הקושי לנחות בישראל. "אתם חוזרים עם תחושה שקשה לתרגם אותה לאנשים פה בארץ, כאן הכול מחולק לדתיים מול חילונים". הוא מסביר שלכן בדיוק הוקמו הקבוצות "חב"ד תאילנד ירושלים", "חב"ד תאילנד תל אביב" וקבוצה חדשה, "חב"ד תאילנד חיפה". החבר'ה נפגשים באופן קבוע, שומעים שיעורים, שרים, מנגנים, מנסים לשמר את מה שמצאו שם. "השמות של הקבוצות מספרים את כל הסיפור", ממשיכה ללחוש לי מירי בזמן שעוד מישהו משתף בחוויה אישית. "בתאילנד אפשר למצוא דברים שאין בירושלים ובתל אביב ובחיפה. בשביל זה צריך להתרחק קצת מסיר הלחץ שלנו. בארץ בחיים לא הייתי נפתחת ככה לנושא הזה. זה קצת עצוב".
למחרת סיפרו לי שהם ישבו שם עד ארבע לפנות בוקר. הם בירושלים, וליבם בסוף תאילנד.
2.
מאז נעלמה מחאת רוטשילד, אין סוף לפאנלים, לכתבות ולדיונים סביב השאלה לאן נעלמה מחאת רוטשילד. בשבועות האחרונים נכתב כאן על החיבור בין צדק חברתי לבין הציבור המסורתי-מזרחי והדתי-חרדי. כשמסתכלים על מה שקורה מאז בציבור הזה, רואים שהמחאה לא נעלמה, היא רק קיבלה פנים חדשות.
שנת 2013, כידוע, הייתה שנה של עלייה דרמטית בהיקף העובדים המתאגדים במשק. וכשמחפשים את המאפיינים של המתאגדים החדשים, מזהים קהל חדש: ציבור העובדים החרדים. קרוב ל-900 עובדים חרדים התאגדו השנה ב"כוח לעובדים", והם מהווים למעלה מ-10% מהמתאגדים החדשים.
במהלך אלפי השנים שבהן העם היהודי מקפיד על אוכל כשר פעלו בו רבבות שוחטים, אבל רק השנה הוקם ארגון עובדים של ממש, "איגוד השוחטים והבודקים הארצי". מתברר כי רוב השוחטים מועסקים כעובדי קבלן וחלקם גם סובלים מהלנת שכר. בשני מקומות שילמו העובדים מחיר לא פשוט על התאגדותם: הם אוימו וכמעט פוטרו. אבל אז החל מאבק נחוש שבסופו הם הפכו מעובדים חסרי זכויות לוועד שמנהל מו"מ על הסכם קיבוצי. זה קרה במפעל "עוף הנגב", זה קרה במפעל "עוף ברקת" והמאבק הנוכחי מתקיים בימים אלה במפעל "הל יסכה" באור יהודה. העובדים החלו לארגן שם אסיפות הסברה, אבל כשכבר החתימו יותר משליש מהשוחטים, ההנהלה החליפה את העובדים שניסו לארגן את ההתאגדות. מאז הם שובתים, אבל עושים עוד משהו: הם גם עומדים בכניסה למפעל ומשכנעים את השוחטים החלופיים שהוזמנו – שלא להחליף אותם. הם מתייצבים שם עם דפי מקורות, ועליהם ציטוט מהלכות השחיטה: "כשממנים שוחט על פי הסכם, ומתחייבים לשחוט אצל שוחט זה ולשלם לו שכר קצוב, אסור לשוחט אחר להשיג גבולו. ואם בא שוחט אחר להשיג גבולו ולקפח פרנסתו הוא רשע, ואסור לאכול משחיטתו, ונקרא גזלן ומוציאים ממנו שכר שחיטה שלקח, כדין גזל גמור". איזה שוחט מחליף יסכים לשבור להם שביתה מאורגנת אחרי ציטוט כזה?
הפעילות כולה נתמכת על ידי רבנים וזוכה לליווי נלהב בעיתונות החרדית. עוד ועוד קבוצות של אנשי חינוך ועובדי עמותות חרדיות צפויות להתאגד בקרוב.
מאחורי הקלעים יש כאן שתי מגמות: האחת, בניגוד לעמדה הציבורית הרווחת, החרדים עובדים יותר ויותר ורוצים לשמור על זכויותיהם בשוק העבודה. הם לא באו לאוהל של דפני ליף, אבל בפועל, הם נאבקים כדי ליישם את המסרים האלה מאז.
שנית, פעם ההסתדרות הייתה גורם מפא"יניקי מרתיע. הדתיים חשו שהיא מנסה גם לחנך ולשנות אותם. הימים ההם חלפו. היום לארגון עובדים אין דימוי שעוין את התורה, להפך. הלנת שכר היא עבירה מפורשת, כמו עוד שורת עניינים סוציאליים.
3.
פרשת השבוע, פרשת "פקודי" היא האחרונה בספר שמות. בשבוע הבא מתחילים את ספר ויקרא. בגדול, הספר הזה תיאר מעבר מקבוצה של יחידים – לאומה. המשפחה של יעקב אבינו שנמצאת בגלות במצרים בתחילת הספר, הופכת בסיומו לעם גדול עם זהות ברורה, וגם עם משברים לא קלים שכבר הספיק לעבור.
לא נעים, אבל ספר שמות סותר באופן מפורש את תחילת מגילת העצמאות. "בארץ ישראל קם העם היהודי", פותחת המגילה, אבל האמת היא שבארץ מצרים ובמדבר סיני קם העם היהודי. ספר שמות שמתרחש כולו מחוץ לארץ ישראל מלמד שהזהות המשותפת של העם לא תלויה רק במיקום גיאוגרפי. בשונה מהרבה עמים אחרים הוא לא נבנה בארץ מולדתו, אלא להיפך, התגבש בדרך אליה.