זוג הורים וילדה מאריתראה, זכו לרישיון שהייה זמני בישראל, בגין היותם פליטים. במהלך שהייתם בארץ, נהג האב האריתראי באלימות כלפי משפחתו, עד שבעידוד המעסיקה, הגישה נגדו אשתו תלונה במשטרה.
הבעל נעצר והורשע בהסדר טיעון באלימות ואיומים ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל. כאשר שוחרר ממאסרו, הוצא נגדו צו גירוש.
אולם יחד עם צו הגירוש, נתקלו הרשויות בבעיה, מאחר ולא נתן להחזירו לארץ מוצאו. לכן הועבר האריתראי למשמורת במתקן סגור, כאשר בית הדין לביקורת מורה על המשך החזקתו במתקן כי האיש מסוכן לציבור.
האריתראי הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, בו הסביר כי כלל אינו מסוכן לציבור, וכי הסיבה למעשיו הם "פערי תרבות" ולא כי הוא אדם בעל דפוסי התנהגות אלימים. לדבריו, באריתראה, היחס לנשים שונה מבישראל וכעת, לאחר שכבר ריצה את עונשו, הוא לוקח אחריות על מעשיו ומעוניין להביע חרטה. עוד הוא טוען, כי אשתו ממתינה לו בכיליון עניין והחזקתו במשמורת בלתי מוגבלת היא פגיעה בחירותו.
מנגד, טוענים במשרד הפנים כי אופי העבירות שביצע האיש מעידות כי מדובר באדם מסוכן לציבור, וקל וחומר לאשתו. הם דוחים את טענתו כי "למד לקח", ומוסיפים כי שחרורו יתאפשר רק לאחר שיוכיח שאינו מסוכן עוד לציבור.
השופט בית המשפט אליהו ביתן, שקיבל לידיו את הערעור, דווקא סובר כי במקרה הזה, האריתראי צודק ויש לשחררו.
את החלטתו נימק השופט בדברים, לפיהם החזקת מסתנן במשמורת עד מעל ל-60 יום, מתאפשרת על פי החוק רק אם ישנה הוכחה לכך שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאותו. במקרה זה, מדובר רק בסכנה כלפי אשתו ולא כלפי הציבור כולו, אומר השופט.
בפסק הדין כתב השופט ביתן כי "יש הבדל בין 'סכנות ציבוריות' ל'סכנות אישיות'. הסכנות הציבוריות רחבות ומקיפות יותר. פרטי הציבור הרחב אינם מכירים את מי שעלול לסכנם ואינם יכולים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע מלהיקלע לסביבתו, ואילו האדם המסוים, מושא 'הסכנה האישית', מכיר את מי שעלול לפגוע בו ויש לו יותר כלים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע ממגע אתו".
בפועל, הוסיף השופט, לא ניתן לגרש את מגיש הערעור, מה שיאלץ את המדינה להחזיק אותו עוד זמן רב במשמורת. השופט העיר לאנשי משרד הפנים כי למעשי האריתראי יוחסה חומרה מוגזמת. ובכלל, טוען השופט, לא ניתן להתעלם מהרקע התרבותי לו רגיל הנאשם ואשתו.
השופט הסכים כי האישה אכן מצפה לחזרתו ואף ציין שבתום הדיון באולם, האישה ניגשה לבעלה, והשניים "געו בבכי מטלטל ונוגע ללב והיא התחננה שהוא ישוב אליה ואל בתם".
לכן קבע השופט כי אין להחזיקו יותר במשמורת, אשר "חורגת באופן מובהק מהמידתיות הראויה".