ביבי בסוודר

במדורי הכלכלה דיברו כל השבוע על פירמידות. בבתי הכנסת מתחילים לדבר עליהן בשבת בבוקר. פרשת השבוע, פרשת "שמות" מתארת את שעבוד בני ישראל במצרים. חז"ל מציינים שעבודת הפרך לא הייתה רק פיזית, אלא גם תודעתית. המלך פרעה שיעבד את הגוף ואת הנפש של עבדיו, ובכל פעם שבני ישראל רק ניסו להרים את הראש ולחשוב מחשבות על יציאה לחירות, הוא הכביד עוד יותר את העבודה הקשה, כדי שלא יהיה להם אפילו זמן למרוד בו. הפירמידות לא היו רק מבני ראווה, אלא חלק מהדת המצרית. מקדשים לאלים קדומים, שבהם נקברו המלכים. יש חוקרים שסבורים כי הפירמידות היו מעין "משגר" שאמור היה לשלוח את נשמת המלך הפרעוני המת אל חיי נצח.

באותו שם, פירמידה, מכנים בעולם העסקי את מבנה ההחזקה שבו חברה משתלטת על חברה אחרת בצורה עקיפה, בעזרת מינוף. זו שליטה שלא ניתן היה להשיג בצורה ישירה, וכך משקיע יכול לבנות פירמידה מפוארת מאוד, מרובת שכבות, אבל חלולה מבפנים. גם כאן מדובר בסוג של דת: בשנים האחרונות ראינו את נוחי דנקנר וטייקונים נוספים ממנפים רווחים באופן פראי, מהמרים על כספי ציבור, יונקים עוד ועוד הון רק כדי להעפיל גבוה יותר, בלי שום כיסוי. הבולמוס כה גדול, שאף אחד לא חושב לרגע בצורה עצמאית ומפסיק את זה.

אישור חוק הריכוזיות בכנסת, יחד עם החלטת בית המשפט השבוע בנוגע לדנקנר, מחזירים את הכוח לבעלי האג"ח, שהם בעצם נציגי העם. השעבוד במצרים הסתיים לפני אלפי שנים. השעבוד הישראלי לפירמידות הולך ומסתיים.

2.

"לא היה שלג כזה כבר 100 שנים," אומרים החזאים. עדויות על השלג השבוע שמענו בלי סוף, אבל משפחת שטמפפר מירושלים שלחה אליי השבוע עדות מהשלג ההוא. מדובר בקטעים מיומנו של הסבא-רבא, שלמה אליהו פריימן, שהיה השומר המיתולוגי של בית כנסת החורבה בעיר העתיקה. פריימן מתאר בכתב יד את השלג שירד בירושלים לפני 93 שנים, ומעניין לחפש את הדומה והשונה.

"היה שלג גדול בירושלים. אני הייתי גר בעיר העתיקה ואני בן שמונה-עשרה שנה. יצאתי מהבית, וראיתי שבכמה מקומות הגיע השלג עד קרוב לפתח. ברחוב פגשתי כמה מתושבי העיר העתיקה. אמרו לי: שלמה, אתה יודע שיש מאות משפחות שיושבות בבית פשוט בלי לחם ובלי נפט, עניים מרודים. צריכים לעשות דבר מה, אתה מכיר הרבה עשירים בירושלים החדשה. נצא דחוף לעיר ונשתדל להשיג איזה סכומים לקנות דברים חיוניים: נפט, פחם, צוקר, לחם, מעט קטניות. אמרתי להם: הנני מוכן. כשיצאנו ברחוב יפו, קיבלנו מנות שלג מהערבים מכל צד וצד, בלי רחמנות ובאכזריות. חוץ מהשלג שמו אבנים בתוך השלג. קיבלנו את זה באהבה וההליכה הייתה קשה מאוד. כשהתקרבנו לנחלת שבעה, פגשנו עשרות יהודים משחקים ומשליכים שלג אחד על השני. בתוך האנשים האלה הכרתי הרבה ידידים עשירים, מנהיגים ציוניים חשובים, ממנהיגי ארץ ישראל. לאט לאט קיבלנו את חלקנו, מנות שמנות של שלג בלי אבנים. התקרבנו אליהם ואני תיארתי להם תמונה מהעיר העתיקה בירושלים, שיש עשרות ואולי מאות משפחות שהן נמצאות בחוסר כל. על כן, באנו שלושה אנשים להשיג תרומות ניכרות, לחלק בין תושבי העיר העתיקה. ברגעים אחדים הצלחנו ולא היה נחוץ ללכת לגבות עוד סכומים. שני האנשים שהיו איתי קיבלו את הכסף, לא שאלתי אותם כמה, ותכף ירדנו חזרה לעיר העתיקה. הם קנו כמה שקי קמח, סוכר ועשרות פחי נפט ועוד דברים חיוניים. בסדר מופתי, בסודות, שלא לבייש אף אחד מהמקבלים. אני סידרתי להם חמישה בחורי ישיבה שעזרו שלא על מנת לקבל פרס, והם העבירו את המזון לפי הרשימה שנתנו להם. אחרי זה קמו עוד אנשים שתדלנים והשיגו גם סכומים ניכרים וקנו כל צורכי המזון החיוניים: פחם, נפט, לחם וחילקו. בכמה מקומות נפצעו הרבה מהמחלקים את המזון, מפני שהגישה לכמה חצרות הייתה מסוכנת מאוד. בכמה מקומות נפתחו בארות של מי שופכין, כמה אנשים נפלו ותוך ניסים גדולים ניצלו ממוות בטוח".

"מה שמעניין לכתוב, שבין אלו המתנדבים שעזרו, היו בחורים מהעולם התחתון, אבל הם הראו גבורות, שמסרו נפשם להציל עשרות משפחות ממש מרעב. ברגע אחד קונה אדם עולמו. אין להביא בכתב כל פרט ופרט שקרה בתוך העיר העתיקה. הרבה אנשים גרו בבתים שעמדו במפולת, והיה צורך להוציא אותם, וברוך השם הרבה שליחים למקום. הצלחנו להציל עשרות משפחות. ההצלה הייתה ביום ובלילה. קרו מקרים בלילה, ששמעו צעקות הצילו הצילו במקרים שונים: או מפולת, או עבור יולדות שצריכות ללדת ולהעביר אותן לבית החולים, או סתם חולה מסוכן. ומשך יותר משבוע עמדו עשרות מתנדבים מכל העדות ועזרו מה שאפשר היה לעזור. אצל הערבים שילמו עשרות בחייהם, מפני שלא היה מי שיציל או שהתעניין בכלל. מי כעמך ישראל".

3.

ובחזרה לשלג שלנו: מוצאי שבת, החמ"ל של עיריית ירושלים. על הקירות בחדר הממוגן והמאובטח הזה תלויים תסריטים של איומים אחרים: מקלטים, צופרים, מסכות אב"כ, אבל הפעם התכנסו כאן בבהילות בגלל מזג האוויר. נתניהו מגיע בסוודר. רק ביום חמישי עוד העלה לעמוד הפייסבוק שלו תמונה יפה של ירושלים המושלגת, והנה, התמונה השתנתה לגמרי. בדרך מבית ראש הממשלה לכיכר ספרא ראה את ירושלים החשוכה, החסומה, ההמומה. במסיבת העיתונאים שהפכה לסוג של ריאליטי בניהולו של נתניהו, הוא לא ניהל קרב על פתיחת כביש מספר 1 או על חיבור החשמל מחדש. זה הקרב על הנרטיב: כישלון או הצלחה? מחדל או התמודדות מאומצת? למחרת, בפתיחת ישיבת הממשלה, כל השרים בחליפות ונתניהו שוב בסוודר. מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט אומר בטעות "בוקר טוב", אבל השעה כבר ארבע. מה לעשות, גם הישיבה נדחתה בגלל השלג.

בחוץ עבדו במרץ טרקטורים כדי לפלס מקום לרכבי השרד של השרים בחניון המושלג. בפנים סיפר נתניהו איך פגש הבוקר את השוטר ניר שסחב קשיש על הגב ואת השוטר נועם שעזר ליולדת. בלשכתו הודו השבוע שחשו דז'ה וו לימי השריפה הגדולה בכרמל. זה לא משנה אם זה אש או שלג, משנה מה הציבור חושב. לכן, בעוד השרים הבכירים ברחו ממיקרופונים, נתניהו לא הפסיק לדבר, לכנס מסיבות עיתונאים, לשדר עשייה. בהמשך השבוע החיים חזרו לשגרה. לא היו נפגעים בנפש, הגלים הפתוחים בתקשורת הסתיימו, ועוד קטטה עסיסית בין לפיד לבנט החלה. ביום רביעי, בשיא המשבר הקואליציוני בכנסת, נתניהו כבר לבש חליפה.