נפתלי בנט לא אח.
החלטת הממשלה לשחרר 26 מחבלים מרצחים כמחווה של רצון טוב לקידום המשא ומתן עם הפלסטינים שלא יוביל לשום מקום, חשפה את פרצופו האמיתי של האח ואהבתו הגדולה ל... כיסא עור הצבי.
השבוע קיבלנו עוד הוכחה לכך שקואליציית הקומבינה שבחר בנימין נתניהו לבנות, שבירה יותר ממסך של סמארטפון חדיש.
תחת כל מיקרופון רענן, עמד האח בנט ובסבר פנים חמור התנגד והשתלח נגד החלטת הממשלה לשחרר מחבלים.
תוסיפו לזה את המופע של ליצני החצר של האח, השר אורי אריאל וח"כ אורית סטרוק שתקפו את החלטת הממשלה. מופע שהיה הזוי מבסיסו.
השר אריאל אף הגדיל לעשות ובא להשתתף בהפגנה אמש יחד עם המשפחות השכולות, בה תקף את החלטת הממשלה. בהפגנה, אגב, השר אריאל היה אורח הכבוד.
אם זה לא היה עצוב זה לבטח היה מצחיק.
האח ואחיו שכחו כנראה שהם חלק מאותה ממשלה שהם עומדים ותוקפים את החלטותיה. כל הניסיונות לגלגל את האחריות למהלך לאנשים אחרים, תמוהים, חצופים וגובלים ביריקה לפרצופם של בוחרי "הבית היהודי" ולמשפחות השכולות שכואבות את השחרור.
כאשר ההחלטה לשחרר את המחבלים עלתה לדיון הממשלה, בחר האח את האופציה הקלה והנוחה ביותר - התקפה חסרת רסן על ציפי לבני שאמונה מטעם הממשלה על המו"מ עם הצד השני ועל רוה"מ, ובעצם, על כל מי שתמך בהחלטה.
מה שהאח שכח שהייתה מונחת בפניו אופציה נוספת - להתפטר.
אם הנושא כל כך כואב וחמור כפי שהוא ואחיו מתארים, יואילו נא שרי "הבית היהודי" ויתפטרו מהממשלה!
במקום זאת, הם משחקים במשחק כפול ופחדני - מצד אחד תוקפים את הממשלה ומשחקים במשחקי הפחדה ומצד שני דבוקים לכיסא חזק חזק.
במציאות הפוליטית בישראל שבה האידיאולוגיה נדחקת הצידה לטובת הכבוד והשררה, מסתבר שאסור לנו לצפות יותר מידי כדי לא לקבל עוד אכזבה.
הפוליטיקה החדשה שהבטיח האח נראית היום יותר מתמיד כסיסמת בחירות נדושה.
ככל שילך ויתקדם התהליך המדיני, ילך ויעמיק הקרע בתוך הקואליציה עד כדי כך שלא תהיה לביבי ברירה והוא יצטרך להיפרד מהאח בעצמו.
דרעי וגפני כבר תופרים חליפות.