יותר ויותר רבנים ומטפלים שומרי מצוות מגלים את הדרך היהודית לטיפול במצוקות הפרט. גם הוצאות הספרים שפונות למגזר מוצפות בשלל כתבי היד וספרי העזרה העצמית שנוחתים על המדפים בדרכם להפוך למתנה פופולרית בחגים ובשמחות. כולם מנסים לשחזר את ההצלחה המסחררת של "הסוד," שכבש את רשימות רבי המכר בכל העולם, ולתת מענה לכמיהה העצומה לשיפור עצמי ולשינוי מהיר במיוחד.
אחד מיועצי הצמיחה האישית הוא הרב מאיר בזק מישיבת ההסדר במעלות, שכרך את תובנותיו היהודיות בספר "בצל ידך: מסע אל הטוב הפנימי שלנו" (הוצאת בית אל,( שאותו כתב לזכר בנו שנהרג בתאונת דרכים. את המסע הזה עורך בזק באמצעות תורתו של הרבי נחמן מברסלב, שיכולה לשיטתו של בזק לסייע אף יותר מכל תיאוריה פרוידיאנית שבנמצא.
"הפסיכולוגיה המערבית מיסודו של פרויד ראתה דבר מוזר: העולם כולו כל כך מושלם, ורק האדם דפוק ומתוסבך עם בעיות נפשיות. היא חיפשה מי אשם בבעיה," הוא מסביר את הסתייגותו ממומחה הנפש המערבי. "ואילו היהדות מעמידה את מרכז חייו של האדם על הבחירה החופשית, שהיא הבסיס שהופך את האדם לפועל - ולא לנפעל."
בזק לא עבר הכשרה פסיכולוגית אקדמית, אלא התמחה בשיטת אדלר. "אדלר ראה את האדם כיצור חברתי," מסביר בזק, "וזה מאוד מתאים לתפיסה היהודית הקהילתית, שאומרת שצריך לפנות חלק מהעיסוק באני לטובת הקהילה - לטובת הכלל. לראות את עצמך כל הזמן בזיקה לבני אדם אחרים.
כשאתה מדגיש יותר מדי את המחויבות של האדם לעצמו ולאגו שלו אתה גורם לו נזק לא פשוט שאחר כך קשה לתקן," הוא מחדד את הבעייתיות במחשבה המערבית. "יש בדיחה על האדם שהלך לפסיכולוג במשך שנים, וכששאלו אותו אם הוא מרגיש יותר טוב הוא אמר ´לא, אבל אני יודע מי אשם."´
למרות הביקורת שאומרת שלפסיכולוגיה במתכונתה הרווחת יש אפשרות להפוך אותנו למפלצות אגו, בזק מדגיש כי גם היא יכולה לתרום. "אין לי התנגדות עקרונית לפסיכולוגים," הוא אומר, "אם אני יודע שמדובר במישהו שהטיפול שלו בנוי על דברים נכונים." עם זאת, אם תלמיד שלו, שנמצא במצוקה כלשהי, יפנה אליו הוא יעדיף לסייע לו בעצמו, וגם את ההעדפה הזו הוא קושר, איך לא, למסורת היהודית. "אנחנו ייסדנו בישיבה חצי שעה של ליווי אישי לכל תלמיד, שיכול לבוא לשבת ולהתייעץ בכל מיני מצוקות וקשיים, ולמצוא דרכים להתקדם. זה לא דבר חדש, יהודים תמיד מצאו ברב אוזן קשבת, בכל נושא, גם הפרטי ביותר."
אז מה יתרון הטיפול מזווית יהודית?
"הבסיס של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית להבנתי הוא שהאדם הוא תוצר של תורשה וסביבה, חלש ותלוי לחלוטין בטיפוח חיצוני, ולכן טיפול פרוידיאני יכול לקחת המון זמן. הגישה היהודית לנפש נותנת אמון מאוד מאוד גדול בכוחות האדם, ביכולות שלו, בכך שלאדם יש בסיס טוב, וכל הנפילות הן בלבולים וטעויות ולא המהות האמיתית שלו. בוא נניח שאם מטפל הוא שרברב, אז היהדות אחרי שהיא מגלה איפה הסתימה, לא נתקעת ושוקעת בסחי, היא פשוט מסירה אותה ונותנת למים לזרום."
תשתה קפה ותתפלל
גם חנוך לסר מחבר הספר "כשאני לעצמי - אימון עצמי לבני נוער" רוכב על גל ההצלחה של פריחת האימון העצמי היהודי. לסר מכפר אדומים הבין שהוא בכיוון הנכון כשמועצות מקומיות ביקשו לרכוש עותקים מספרו כמתנה לבוגרי י"ב. את הספר הוא בכלל הוציא בהוצאה עצמית, כדי שיוכל לעדכן, לשכלל ולשנות את תכניו לפי הצורך.
היוזמה לכתיבה התחילה כשלסר ערך תחקיר באינטרנט וברשתות הספרים וגילה שאין אף ספר שמיועד לבני הנוער עצמם ושמדבר אליהם בגובה העיניים, ללא תיווך הורים ומורים. לסר, המתגורר ביישוב חילוני דתי, הוא יועץ ארגוני בהכשרתו, ועבודתו עם בני נוער הביאה אותו למסקנה שהצורך בהכוונה אינו רק מנת חלקם של מנהלי היי־טק בכירים.
הוא מאמין שלספרים יש כוח לחולל שינויים משמעותיים בחיים. "ספר הוא אינטרקציה ישירה, לא מתווכת," הוא אומר, "אם אתה מאמץ טכניקות ממנו, הוא תמיד בכיס שלך מבחינה רעיונית, וזו יכולה להיות עזרה מאוד אפקטיבית. אני נותן בספר תרגילים להתעמלות בוקר נפשית, להתמודדות מול הזולת, ואני כל הזמן מקבל תגובות מאנשים, הנעות מ´הספר שינה לי את החיים´ ועד ´אני אמא יותר טובה עכשיו."´
הסוד המקורי. כרזת הסרט
במהלך כתיבת הספר נתן אותו לסר לתלמידים, שכנים, חברים ויועצים חינוכיים וביקש מהם משוב על הכתיבה, כך יכול היה לשפר ולתקן בזמן אמת עד שהגיע לנוסח הרצוי, שמטרתו המוצהרת היא לא אחרת מאשר לגרום לאנשים לחייך. "לפי הגישה שלי," אומר לסר, "אם בן אדם בא עייף מהעבודה, מת לשתות כוס קפה ואז נזכר שצריך להתפלל מנחה, אז תהיה אסכולה שתגיד, קודם כל תתפלל, תסדר את הראש, תתכוון, ואחר כך תשתה קפה. אני שייך לאנשים שיגידו, שב, תשתה קפה, תירגע, ואז תתפלל הרבה יותר בכוונה."
להבדיל מבזק, שמגייס את רבי נחמן לצורכי שיטת הטיפול שלו לאורך כל הספר, לסר דווקא נמנע משימוש במונחים דתיים מובהקים. "אני רואה את הדת כנקודה ארכימדית שממנה אתה יכול לקום ולעזור לעצמך. הספר שלי לא משתמש כמעט בטרמינולוגיה דתית, למדתי אמנם מדיטציה יהודית, אבל אני לא ממש אוהב את הדמויות הדתיות שטוענות שיש להן כל התשובות למצוקות האדם. ביהדות יש המון סעד ועזרה נפשית, בכל מיני דרכים, גם השתטחות על קברי צדיקים היא דרך, ואני יכול להגיד לך שפעם התנשאתי על כאלה שפקדו קברי צדיקים ועכשיו אני סלחני ומבין את התמיכה הרגשית שיש בזה."
לכל המטפלים מהגישה היהודית חשוב להבדיל את עצמם מקואוצ´רים ופסיכולוגים מערביים. לד"ר יחיאל הררי, חוקר פילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, יש משנה סדורה ביחס לשוני העקרוני ביניהם. "הפסיכולוגיה המערבית מפגישה אותך עם המטפל, פעם בשבוע, וזהו," הוא אומר, "מכאן אתה לעצמך. הקואוצ´ר היהודי לומד עם המטופל, פרק חסידות, פרק ביאורי תניא, יש הפריה הדדית וגילוי עצמי באמצעות הלימוד והקריאה. הרי כל הנטייה העולמית ללמוד קבלה היא ביטוי של הצורך הזה לפתור מצוקות. כשהקואוצ´ר החסידי מציע דרך להתמודד עם מופעי כעס נניח, אז הוא לא מחפש את המקור לכעס, כי ברור שיש פה בעיה עם האגו, אגו שמתוסכל שהעולם לא הרכין ראש בפניו."
הררי דווקא נפגש עם עולם החסידות כחוקר חילוני. אפילו אשתו, פעילה בעמותות במאבק בכפייה הדתית, לא שיערה שיום יבוא ובעלה ידרוש ממנה לברור אורז בפסח. אבל הוא נשבה בעולם הידע העצום של החסידות והקבלה, ומהמסע שלו נולדו שני ספרים שמשייטים במים העמוקים של היהדות ודולים מהם פנינה בוהקת: הכל מתחיל ונגמר בזוגיות - של האדם עם עצמו, עם אלוהיו, ועם בן המין השני.
הכול מתחיל בזוגיות
את שני הספרים שלו "טרדות הפרנסה" ו"זוגיות," הוא מבסס על הידע הרב שרכש בשנות המחקר, ומגיע לנבכי הסודות של היהדות שלדעתו, במופע הכי קדוש שלה, היא כאמור התמזגות בין איש ואישה. לאו דווקא במובן התנכ"י של המילה.
אז מה יש בספר שאין בטיפול קבוע שמבוסס על שיחה? "קודם כל הלימוד," משיב הררי, ביהדות אתה מחויב ללימוד מתמיד וזה התהליך התרפויטי הכי משמעותי."
אם אנחנו מאלה שחושבים על יהדות רק במונחים של פסיקות הלכה דקדקניות ושמירה אדוקה על המצוות - הררי יעמיד אותנו על טעותינו. "התכלית היהודית היא לעבוד על הרגשות," הוא מסביר, "החסידות מובילה את האדם אל הרגשות שלו, שמייחדים אותו מהאחר. וכשהוא מגיע למצב כזה שהוא לא עבד לאגו שלו, לרדיפת הכבוד, לכעס, לעצבים, לתחרות עם הסביבה, אז הוא מרגיש יותר בעוצמה את עצמו. במין אבסורד כזה, דווקא כשאתה מבטל את האגו שלך, אז אתה מוצא את הייחוד שלך."
גם חתן פרס ישראל פרופ´ מרדכי רוטנברג, הוגה מרכזי בתחום הפסיכולוגיה היהודית, מסכים שהגישה היהודית ממתנת את האגו, בשונה מזו של פרויד. "הפסיכולוגיה היהודית היא זולתית, בשונה מהמערבית, והיא רואה את האדם בזיקה לאנשים אחרים, מציעה לו לצמצם את האגו ואת עצמו כדי להגיע לתחושה טובה."
רוטנברג, שעוסק בתחום במשך שנים, לא אוהב את השימוש בהגדרה "אימון." "אני מבין שבשנים האחרונות האימון הוא מושג מאוד פופולרי," הוא אומר, "אבל זו לא ההגדרה המתאימה למה שעושה הפסיכולוגיה היהודית. בין המאמן ובין הלקוח שלו יש חוזה בלתי כתוב לפיו המאמן יכול לרדת לחייו של הלקוח, להעניש אותו על התרשלות ולגעור בו כדי שיביא תוצאות מסוימות. קיימת קשיחות רבה, ובצדק, בקרב מאמנים כלפי המטופלים שלהם, בעוד המטפל ברוח היהדות מציע תמיכה נפשית, הקשבה והכלה. הוא לא מחפש פגמים בנפש האדם, אלא להפך, יוצא מנקודת הנחה שהאדם הוא טוב, וצריך לעזור לו למצוא בעצמו את התגלותו של הטוב."
ומה אתה חושב על ספרי אימון אישי?
"אני לא חושב שזה תחליף לתרפיה, אבל אני מקבל את הצורך בלימוד".