כהרגלי להביא בפניכם דברים שראיתי, אולי אנחנו מכירים אותם כי גם אנחנו עושים את אותם הדברים, אך משום מה אנחנו לא מניחים את הדעת עליהם, כשרואים אדם אחר עושה אותם אנחנו צוחקים.
תפילת מנחה של ערב שבת, ילדים לבושים צחור מתכנסים עם הוריהם בבית הכנסת.
החזן פוצח בתפילה והנה מחזה שלא פעם נעלם מעינינו, כל הורה מעוניין להראות למתפללים עד כמה בנו חביבו, ילד מוכשר וגאון (למרות שלילד מלאו רק שנתיים).
האבא מניח סידור עב כרס ליד בנו "מצד מצוות חינוך" ומראה לו היכן מתפללים, בעצם, הילד לא מכיר בכלל צורת אותיות מה היא. כשסבלנות הילד פוקעת, מתחיל בדילול הדפים בספר ומייצר אוסף השמטות, אביו מסמן לו "תסתכל בסידור"! האמת היא שעד כאן אין פסול, אלא... שהמוזר ביותר שהאבא בעצמו ללא סידור, כאילו יש מצווה להראות לילד "אני גאון, אני אבא שלך ואני...יודע הכל בעל-פה".
לא פלא שילדים רבים לא רוצים סידור, כי הם רוצים להוכיח לכל, אני כבר גדול ממש כמו אבא.
יש גם המחמירים להקדים גיל חינוך לגיל שנה, או חצי שנה. אולם בית הכנסת מלא במניין עגלות מפוארות, (משום מה זה נראה כסוג של תחרות המרצדסים של העגלות), בכל פעם שהחזן מרים את קולו, הזאטוטים, בבהלה רבה עונים לחזן כמקהלה, אלא שאין סדר ברמת הטונים של ילדי הפלא עד כדי כך שבית הכנסת נהפך למעין גנון, ליתר דיוק, פעוטון.
פעם אחת ראיתי מחזה מדהים, עד כמה כיסי האבא מסוגלים להכיל!!! הנה... מוצץ, בקבוק שתייה, שקית במבה, ביסלי, מכונית קטנה, כמה שברי צעצועים, אפילו טיטול להחלפה וכמה מגבונים לחים באריזות שונות, מהסוג שרק בבתי המלון רואים, והגבאי מוסיף לרשימה עוד כמה מיני סוכריות, שנאספו בשבת חתן האחרונה.
בזמן שהאבא פוצח בתפילת שמונה עשרה, הקטן כבר הבין: אבא לא יזוז ... שם פעמיו על גבי שולחן ופותח הקט בריקוד חסידי, לב מי לא ירעד? למרות שבכל מניין, מצומצם ככל שיהיה, ישנם שני אנשי הצלה ולפחות איש זק"א אחד, ותפילה מה תהיה עליה??? האמת שחשבתי לשנות משפט חמוד שראיתי "אם באת לבית הכנסת לדבר, היכן תתפלל"?! השינוי: אם כאן מעון היכן תרשום את הילדים?!