ביוזמה מבורכת של תנועת 'טוב', ערכנו סיור מיוחד בדרום המופגז עם חברי הפורום לשוויון בנטל ממאהל הפראיירים, לרגע שמנו בצד את המחלוקות האידיאולוגיות וחילוקי הדעות, למען הפגנת סולידריות והזדהות עם תושבי הדרום, את הסיור פתחנו דווקא בביקור מיוחד בישיבת קריית מלאכי.
דווקא בימים אלו שהבמה נתונה כולה לחיילנו שעושים שליחות קדושה בהגנה על עם ישראל, ראינו לנכון ללכת יחד ולחזק את בני הישיבות בדרום, שהם אלו שנותנים לנו ולחיילים כח בתפילה ואמונה, ובאנו לומר שזה בלי זה לא יתקיים.
עם תחילת הסיור בעת קבלת פנים ע"י ראש הישיבה הרב עמית שליט"א, נשמעה צפירת אזעקה שהכניסה אותנו מיד לעניינים, הרב ראש הישיבה הרגיע אותנו והוביל אותנו למקלט שעמד מוכן ומצויד בדיוק לזמנים כאלו בסטנדרים, סידורים, עמוד לחזן וארון קודש.
בסדר מופתי ובזריזות הגיעו בני הישיבה למקלט ומבלי לאבד זמן החלו באמירת תהילים, כאשר כולנו יחד מצטרפים לאמירת התהילים ברגש, איש לא יכל להישאר אדיש וגם החברים שהיו איתנו שבד"כ לא מורגלים בתפילה ביקשו ספרי תהילים והצטרפו לתפילות.
כאשר נרגענו חזרנו לחדרו של ראש הישיבה שם ישבנו שעה ארוכה ושמענו ממנו על העוצמות של העם היהודי בשמירתו על הגחלת ועל גודל האחריות המוטלת על כתפינו כעם המעביר את השושלת לדורות הבאים ושאכן אין שוויון בנטל השמירה על הגחלת ולכן אנו מחוייבים יותר מתמיד לעשות הכל כדי לשמור על היהדות, דבריו של הרב אשר נאמרו בעוצמה סוחפת הכניסו אותנו למימד אחר עד שבאנו לחזק ויצאנו מחוזקים בעצמינו.
משם המשכנו לעיר שדרות שם אין אזעקות, שם יש צבע אדום, שם אם יש מזל יש התראה של כ-15 שניות עד לנפילה אשר מביאה עמה בום אחד גדול.
הרחובות לא היו ריקים כלל אבל האנשים כבר נראו עייפים ולאים משגרת ההפצצות, לאורך הרחובות הוצבו בטונדות המשמשות מחסה מפני גשם הרקטות, הבטונדות כוסו בציורים וגרפיטי משל היו גבס על רגלו של ילד ונתנו לעיר מראה של עיירת ספר.
בזמן האזעקה, מסתתרים מירי הרקטות
עם כניסתנו לשדרות קידמה את פנינו התראת צבע אדום צבע אדום, מיד עצרנו בצד ורצנו למחסה הראשון שמצאנו, חדר זבל של מרכז קניות קטן, הצחנה הייתה נוראית אך עדיפה על הסיכון של פגיעת רקטה, כדקה לאחר הישמע הבום יצאנו החוצה שם ניגש אלינו תושב מקומי שתהה למה לא נכנסנו לתוך החנות, לתשובתנו על כך שמצאנו מחסה טוב בחדר הזבל הוא הצביע לעבר תקרת החדר, רק אז ראינו שמדובר בתקרת פח, הרגשנו שנפלנו בפח.
הגענו למרכז העיר שם ראינו ריכוז ש אנשי תקשורת מוכנים עם מצלמות לכל טיל שלא יעבור באזור וחיילים עם אפודים של פיקוד העורב המוכנים להסתער בכל רגע על כל בית שיחטוף פגיעה ח"ו,
הוזמנו אל חמ"ל העירייה השוכן כבוד במקלט ציבורי שם חילקנו זרי פרחים לחיילים ולאנשי החמ"ל, אל החמ"ל הגיע גם השר עוזי לנדאו שהזמין את יו"ר התנועה הרב חנוך ורדיגר לשבת לצידו בתחילת הדיון ולשמוע ממנו על הצורך שלנו לבוא ולחזק את אחינו שבדרום.
הביקור בחמ"ל הסתיים ויצאנו לרחובה של עיר לשוחח עם תושבים, תוך כדי שיחה על המצב והתחושות ביקשנו לדעת האם תמיד לפני נפילה יש התראה, התושבים סיפרו שלא תמיד וגם כשיש התראה זה לא תמיד 15 שניות לפני הנפילה.
באותו רגע נשמעה התראת צבע אדום שהטיסה אותנו כמו טיל למקלט הסמוך, מדובר היה במקלט קטנטן המיועד לעוברים ולשבים שעל חזיתו שלט ועליו הכיתוב מקלט מציל חיים, וכך באמת הרגשנו.
בקושי הספקנו להיכנס למקלט החשוך והמצחין שהיה מלא בלכלוך ומזרן רקוב שידע ימים או לילות טובים יותר, ונשעה נחיתה של רקטה, כלומר "בוםםםםם" עצבני וגלי הדף שהבהירו לנו שהנפילה קרובה במיוחד.
יצאנו מאפלולית המקלט לאור היום ומחלונות הבתים הסמוכים כבר נשמעו הצעקות שהכווינו אותנו למקום הנפילה שהייתה אכן קרובה במיוחד למקום בו עמדנו.
חיילים של פיקוד העורף צצו מכל כיוון ורצו לקול הכוונת התושבים שעמדו על המרפסות, אחרי החיילים הופיעו שוטרים בשכפצים ממוגנים וכוחות הצלה רבים.
הבנו שני דברים, הבנו שאחים שלנו נמצאים במלחמה במרחק נסיעה קצרה מהבית שלנו והבנו שעד שאתה לא מגיע לשם וחווה בעצמך מטחי רקטות מלווים בהתראות צבע אדום וחוסר אונים באמצע הרחוב, אתה לא באמת יכול להבין מה עובר על תושבי הדרום.
עם המסקנות האלו הבנו שהגיע הזמן להיכנס לרכבים ולשוב הביתה למקום מבטחים.
הגענו הביתה בתחושה שהנה כאן הכל בטוח כדי לשמוע שיש אזעקה בירושלים והסביבה.
תודה לאל שזה מאחורינו