כשראיתי בשבוע שעבר את גופתו המרוטשת של אחמד ג'עברי מפקד החמאס, אולי זה לא פוליטי קלי קרוקט, לכתוב את זה, אבל אני לא יכול לומר שעלתה בליבי טיפת חמלה, ההפך הוא הנכון, הרגשתי סוג של סגירת מעגל, הוא והחמאס לקחו לנו, את גלעד שליט, הרגשתי שאנחנו לקחנו להם את "השליט",
כתוב בילקוט שמעוני פרק ט"ו, אמר רבי יהושע בן לוי : כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים", אני לא יכול לשכוח את העיניים המבוהלות של גלעד שליט, כשהוא חזר מהשבי, בחול המועד סוכות, שנה שעברה, כשהוא מלווה בערבי בדמות השטן, אחמד ג'עברי שאחז בידו, משל, היה מוביל קורבן לשחיטה, כשהיה גלעד בשבי, רגש חמלה אחד לא עבר בליבו של הג'עברי הזה, כל פעם שהוא התראיין לכלי התקשורת בעולם הוא ידע לומר, ולהתייחס לגלעד כאל קלף מיקוח, לא כאל בנאדם,.
בימי חורפי למדתי בישיבת מיר, היה לנו מנהג ללכת בימי שישי בבוקר להתפלל שחרית בכותל, נהגנו לעבור דרך שער שכם, לחצות את השוק הערבי, כך גם חזרנו, מידי פעם היינו גם קונים שם כל מיני שמעט'ס, היינו מתמקחים איתם על המחיר, לא מתוך מטרה לקנות, יותר מתוך הכירנו את המנטאליות הערבית, המזרח תיכונית, שתהליך הורדת המחיר הינו חלק בלתי נפרד מעצם הקניה, לא פעם, כשנפנו והלכנו בלי לקנות, הפטיר המוכר הערבי אחרינו קללה עסיסית, עם צליל אנטישמי, מיד היינו חוזרים אליו, ושואלים אותו, אם הוא רוצה שנקרא לפוליס, לצבא, מיד הוא היה מעלה חיוך מתחנף על שפתיו, ואומר, לא לא בוליס, אחליק יא אחי, כולנו הבנים של איבריהם, אנחנו "משבחה" אחת, לא הרגשנו גרם של פחד, הם, הערבים, פחדו מצה"ל, בכניסה וביציאה מהשוק, עמד לו חייל משועמם עם נשק, ספק אם הייתה מחסנית דרוכה בתוכו, לא חלפו דורות מאז שלמדתי בירושלים, כן, זה היה לפני כעשרים שנה.
אני גם זוכר בין הזמנים אחד, סיימנו מסלול טיול בוואדי קלט, ישר לתוך העיר הערבית יריחו, חיכינו במרכז העיר למונית כתומה, עם לוחית רישוי ערבית, שתחזיר אותנו לירושלים, היינו שני בחורי ישיבה, עם עוד חמישה ערבים משופמים, שרק מריח הזיעה שלהם יכולנו לאבד את ההכרה, אני בחרתי לשבת ליד הנהג, חברי בחר להירדם במושב האחורי, על כתפו של אחד מהנוסעים, שיכל תוך כדי שינה גם לגנוב לו אחת מהכליות, מה שזה אומר, ערבי מבין כח, והרבה, כמו שגם טיפש מפחד ממכות כואבות, למרות שהוא טיפש, כשהם מפחדים הם ממושמעים, היות שעולם המושגים שלהם אחר משלנו, היחס לחיי אדם אצלם כמעט ולא קיים, הם נולדים בקלות, מתים ביותר קלות, תמיד אין להם מה להפסיד, מקסימום את הפיתה עם הזעתר, הם גם מוכנים להתאבד, בתמורה להבטחה על עתיד קסום יותר מהפיתה הנוכחית, יותר ממה שהחמאס שולט בהם, שולטת בהם הנבערות.
נכון שבבסיס עשיו שונא ליעקב, טרם יציאתם לעולם של יעקב ועשיו, הם היו פרודים, ולא כמו כל תואמים שהינם זהים באופי ובתכונות, כך ששנאה זו מקדמת דנא, כמעט משחר הבריאה, אם ניכנס לעזה, אתם ואני, ונערוך שם סקר, ונשאל אחד אחד למה אתה שונא את היהודים, מהו הסכסוך הערבי פלסטיני, על מה אנחנו רבים, אני לא בטוח שמישהו יודע שם, הם נולדו לתוך המריבה, עם גנטיקה של רצח בעיניים, המילים הראשונות של תינוק ערבי הם, אל'ה הוא אכבר, הפעולה המוטורית הראשונה של ילד ערבי, זה לזרוק אבנים על כוחות צה"ל, כל האינטליגנציה שלו מתחילה בבניה ומסתיימת בהקמת מעבדת נפץ, תוחלת החיים שלו בדרך כלל לא ארוכה, אם ראיתם ערבי בגיל 18 זו פשלה של צה"ל, ואם ראית ערבי ישיש בן 61 זו פשלה של הפלמ"ח.
בגנטיקה של העם היהודי טבועה הרחמנות, אנחנו רחמנים בני רחמנים, צה"ל מתנהג איתם בכפפת של משי, לפני הכניסה לעזה, צה"ל מפזר ממטוסים "פשקווילים" עם הוראות והמלצות לעזוב את האזור, במקביל הוראות הירי של חיילי צה"ל מול האויב הערבי מחמירות מאוד, אשר לא קיימות באף צבא בעולם, סמוך אלינו, בסוריה, טובח לו אסד באכזריות רבה בבני עמו, השכם והערב, ללא הפסקה, והעולם לא פוצה פה, אנחנו בסך הכול מגנים על החופש שלנו, על החיים שלנו, הרי לא יתכן שאני במדינה שלי לא יכול ללכת זקוף באשדוד, בבאר שבע, נשמע לכם הגיוני, שבתור אזרח אני צריך להשתטח על הרצפה בגלל שנאה עיוורת של איזה עזתי מטורף, כך שכל רצוני לומר, שהאחדות שאנחנו נפגין בתוכנו, פרקי התהילים שאנחנו נקרא, יתנו את הכוח למנהיגים, ולמפקדי הצבא, ולהתפלל לשלום כוחותינו שיחזרו בשלום.