"הוא פתח את האוטו והילד נפל עליו מת".
מזעזע!
לא. מזעזע זו מילה קטנה, אי-אפשר לבטא את תחושת הכאב, הצער והתיסכול על חיים שאבדו, על ילד רך בשנים שחייו קופדו לחינם, ילד שלא טעם חטא, ילד קט שכמעט ולא טעם חיים...
את הסיבה למה שקרה היום במודיעין עילית, עוד מוקדם לדעת ואולי לא נדע לעולם. עד לסיום החקירה אני רוצה להאמין, בוודאי גם אתם נאחזים בכל הכח בכך שהמחדל לא קשור אל הוריו של הילד, וסביר להניח שאינו קשור.
אין הורה שיכול לשכוח את בנו מחצית מהיום ברכב הלוהט בלי חמצן, כאילו היה חפץ! ברור שלא!
אך מסובב הסיבות הוא שהביא לכך שהילד נשכח. השאלות הנוקבות עד תהום, צריכות להיות מופנות לכולנו, לאח, לשכן, לנהג ההסעות, לעובר האורח ולכל מי שהיה מעורב בעבר או בהווה בנטישה כזו, למי שחיי אדם נחשבו בעיניו לאין.
ושוב עולה השאלה, איך?? איך דווקא אצלנו מתרחשים מקרים כאלו?
אולי עכשיו בימי הרחמים והסליחות, זהו זמן לחשבון נפש פנימי עמוק, האם חיי אדם זולים בעיננו? איך דווקא אצלנו ננטשים ילדים למותם?
אפשר להצטדק ולטייח אך האמת המרה לעולם עומדת - לשכוח ילד במשך חצי יום באוטו זה פשע!
חבל שדווקא כאן התקשורת הכללית עושה איתנו חסד, בכותרות על סיפורים מסוג זה לא נכתב 'ילד חרדי נשכח באוטו', אך המקומות בהם קורים פשעים כאלו מעידים כאלף עדים, שמדובר ב"אנ"ש".
המשען היחידי של ילד הם קרוביו, שכניו או שמא נהג ההסעות המוביל אותו, ואם להם לא איכפת, אם הם יכולים לנטוש משהו פה שגוי מהיסוד, חלק בפאזל חסר.
דווקא היהדות היא זו שמקדשת את חיי האדם מעל הכל "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה", אבל לנו זה לא איכפת, חוסר הרגישות פושה ופוגע בנו, פוגע במקומות הרגישים ביותר.
אלוקים! כמה אפשר עוד לשמוע על ילדים שנשכחו בשמש הקופחת?
איך אפשר לעבור לסדר היום בזמן שעולות המחשבות על הילד המתפתל על כיסאו בשמש הקופחת, כשאט אט החמצן אוזל, באין אונים הוא זועק לעזרה, אבל אין מי שיבוא לעזרו, אין לו מושיע! הוא נשכח, ננטש ונעזב למותו.
איך אפשר לעבור לסדר היום בזמן שעולות המחשבות על ההורים, הורים שאיבדו ילד, את היקר להם מכל בגלל טעות אומללה, בגלל חוסר שימת לב רגעית, בגלל טפשות הלב של מאן דהו.
וזה חוזר שוב ושוב, זה מכה בנו כמו משאית בכביש המהיר, עוד כותרת, עוד סיפור - שוב ילד נשכח, שוב חיים קופדו, לשווא!
כמה עוד אפשר? מדוע זה חוזר על עצמו שוב ושוב, האם עד כדי כך חיים הם חסרי ערך?
אבא שבשמים!
איך גזרת מיתה משונה שכזו על עולל, פעוט שלא טעם טעם חטא?
הימים הנוראים בפתח, בקרוב כולנו נשא כפינו בתחינה לאבינו שבשמים ונזעק את תפילתו של רבי אמנון "ונתנה תוקף" נמנה את המיתות המשונות בהם נידונים בני האדם: "מי בחרב" "מי באש" "מי ברעב"... אך אף אחד מאיתנו לא פילל - "מי ברכב בשמש הקופחת". אבא! איזו מיתה משונה זו?
איך?
אני לא מתכוון לסיפור מסויים, אך הלב נקרע, מסרב להבין או אולי לא רוצה להבין, איך ילד נשכח במשך יום שלם? איך ילד אינו נמצא בזיכרון של הוריו בכל רגע ורגע?
וזה חוזר אלינו שוב ושוב, מסרב להרפות, שוב סיפור מזעזע עד כלות על ילד שנשכח, ילד שהוריו עזבוהו חינם.
ואנחנו לא לומדים!
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ".
יהי זכרו ברוך.