ספר לנו על השעות הראשונות של המתקפה, היכן היית ומה קרה עם המשפחה?
"הבת שלי ביקשה שאני אעיר אותה לתפילה של הנץ, והלכנו יחד לבית כנסת לפני 6, בשש עשרים וחמש, התחילו אזעקות, אבל לא התרגשנו כי אנחנו מכירים, באמצע תפילה הגיע אחד הילדים של המתפללים וביקש ממנו לבוא הביתה בדחיפות כי יש מחבלים שחדרו ליישוב"
"הוא יצא, אבל אנחנו המשכנו עד סוף התפילה, בסיום התפילה הגיעו חיילים ואמרו לנו שיש חדירה וצריך להסתגר בבתים, בדרך הביתה ראינו רכבים שחוררו אותנו וירו עליהם, עברנו בין הבתים והגענו הביתה שם הסתגרנו בממ"ד עם ההורים של אשתי שהתארחו אצלנו"
"הבת שהייתה איתי, כעת בטראומה גדולה מאוד, חרדה גדולה"
מתי חילצו אתכם? ראיתם את המחבלים?
"אנחנו לא ראינו את המחבלים אבל שמענו יריות כמובן, החילוץ שלנו היה רק ביום שני בבוקר, החיילים הגיעו אחרי שהסתערו על המחבלים וחיסלו אותם ומשם חולצנו ב"ה בשלום, אלו היו יומיים של אימה גדולה"
אתם תחזרו לשדרות אחרי כזה אירוע ?
"אם זה תלוי בבנות שלי, במשפחה, חד משמעית אנחנו לא נחזור לגור בשדרות, הבית שלנו נמצא בקצה הרחוב, וביננו לישוב ניר עם אין מה שמפריד או מגן, לכן בדרך טבעית הילדות צודקות, אני מתעודד כל הזמן עם ספרי ביטחון, לומד חובת הלבבות שער הביטחון ומתחזק"
"תוך כדי החילוץ, אחרי שתי דקות שחילצו אותנו היו אזעקות, לצערי הרב הילדות נכנסו למצוקה קשה וחרדה - כשנסענו לגבעתיים לדירת מסתור מהמלחמה, הבת הקטנה שלי הפסיקה לדבר לשעה ארוכה ורק פתאום אמרה, אבא אני מפחדת... באופן טבעי אנ ילא רואה דרך שנחזור לבית שלנו בשדרות במצב כזה שאין הרגשת ביטחון ושקט, אנחנו מתפללים שהמלחמה הזו תסתיים בדרך טובה ושקטה הרבה יותר לכולנו בשונה ממה שהיה בעבר. אמן"