הסרט הצהוב הפך לסמל החטופים בישראל בעקבות אירועי המתקפה של חמאס. ב-7 באוקטובר 2023, אזרחים רבים עונדים סרט צהוב על בגדיהם או רכביהם לאות הזדהות וסולידריות עם החטופים שנשבו ע"י חמאס. סרטים צהובים נתלו ברחובות ערים רבות בישראל, על עצים, עמודי חשמל, גדרות ומכוניות. רבים נוהגים לנעוץ על בגדיהם סיכת דש בצורת סרט צהוב, המכונה גם "עיטור החופש".
מקורו של סמל זה בפולקלור האמריקאי, שם הוא משמש להזדהות עם שבויים וסולידריות עם לוחמים ותפילה לשובם לשלום. ישנן מספר תיאוריות למקור הסמל.
לפי דעה מקובלת, בעת מלחמת האזרחים האמריקנית ענדו משפחות חיילי צבא האיחוד (הצפון) צעיף צהוב, מטפחת צהובה או סרט צהוב כסמל לכך שהן מצפות ליקיריהם שישובו מן הקרבות. הצבע הצהוב של הסרט הוא גם צבעו של סמל חיל הפרשים של צבא הצפון האמריקני דאז.
מנגד יש הטוענים שיתכן שמקור המנהג עוד במלחמת האזרחים האנגלית בה ענדו אנשי הצבא הפוריטני סרטים צהובים על בגדיהם.
בשנת 1980, בעקבות משבר בני הערובה באיראן, קראה אשתו של אחד מבני הערובה, פן לאינגן, לציבור לקשור סרט צהוב כהזדהות עם המאבק לשחרור בני הערובה, בעקבות קריאתה זו הפך הסרט הצהוב לנפוץ עוד יותר.
גם בישראל, עוד לפני אירועי 7 באוקטובר, נעשה שימוש בסרט הצהוב כסמל לתקווה לשובם של שבויים. כאשר הוחזרו שבויי צה"ל יוסף גרוף, נסים שלם וחזי שי, משביים במסגרת עסקת ג'יבריל, קשרה אמו של יוסף גרוף מאות סרטים צהובים ברחוב שבו הם גרים, לקדם את פניו בשובו.
בשנת 2010, בעקבות המאמצים להעלות לתודעה את החייל החטוף גלעד שליט, חולקו ברחבי ישראל אלפי סרטים צהובים שנתלו על ידי אזרחים על מכוניותיהם לציון הזדהות עם משפחת החייל וכקריאה לשחרורו.