הכל התחיל כשאַרְבַּע סטודנטיות מאוניברסיטת גֶ'נְגְג'וֹאוּ החליטו בסוף שבוע שעבר, לצאת למסע אופניים לילי אל העיר קָאיְפֶנְג, מרחק של כ-65 ק"מ, כדי לטעום את כיסוני המרק המפורסמים של העיר. הסטודנטיות תיעדו את החוויה ברשתות החברתיות, וההאשטאג "לנעורים אין מחיר, רכיבת לילה לקאיפנג משקפת זאת" הפך ויראלי וצבר תאוצה ברשתות החברתיות הסיניות.
הטרנד משך תשומת לב חיובית מצד הרשויות והתקשורת הסינית, שראו בו ביטוי חיובי לאנרגיה ולרוח הנעורים. העיר קאיפנג, שמקדמת תיירות פנים, אף עודדה את הטרנד על ידי מתן הטבות למבקרים, כמו כניסה חינם לאטרקציות תיירותיות. העיתון הרשמי של המדינה, People's Daily, שיבח את "הזרם של המטיילים הצעירים" ושיבח את "רוח הנעורים התוססת", תוך שהוא חוזה שמספר המטיילים בסוף השבוע הקרוב יגיע לכ-2,000 איש.
אולם, ככל שהטרנד התפשט, מספר הרוכבים גדל באופן אקספוננציאלי, מה שהוביל לבעיות בלתי צפויות. במהלך סוף שבוע אחד, מספר המשתתפים זינק מ-17,000 לכ-100,000, ואף 200,000 רוכבים, מה שגרם לעומס תנועה כבד בכבישים המרכזיים המחברים בין ג'נגג'ואו לקאיפנג, כולל שדרות גֶ'נְגְקָאי. קאיפנג הוצפה בתיירים מקומיים, מה שהוביל לתלונות מצד תושבי העיר על צפיפות, לכלוך והיעדר מקומות פנויים בבתי המלון ובמסעדות.
כתגובה למצב, הרשויות נאלצו להתערב ולנקוט צעדים דרסטיים: הוטלו הגבלות תנועה זמניות על כבישים ושבילי אופניים. אפליקציות שיתוף אופניים חסמו את האפשרות להוציא אופניים מאזורים מוגדרים בג'נגג'ואו. אוניברסיטאות בג'נגג'ואו אסרו על רכיבה בקמפוסים וחייבו סטודנטים להגיש בקשה מיוחדת לצאת מהקמפוס.
ההגבלות הובילו לתגובות מעורבות בקרב הסטודנטים והציבור הסיני. חלק מהגולשים ברשתות החברתיות מתחו ביקורת על התנהגות הסטודנטים ועל חוסר האחריות שהפגינו. אחרים הגנו על הרוכבים והאשימו את הרשויות והתקשורת בכך שעודדו את הטרנד, מבלי לספק את התשתית והתמיכה המתאימות.
סיפור רכיבות הלילה הסיניות משקף את המתח הקיים בין הרצון של צעירים סינים לחופש וביטוי עצמי לבין המגבלות והבקרה של השלטון הסיני. מצד אחד, הטרנד מבטא את רוח הנעורים, את הסקרנות ואת התשוקה של צעירים לגילוי וחוויות חדשות. מצד שני, הוא חושף את הקשיים בהתמודדות עם תופעות חברתיות ספונטניות והמוניות, ואת הצורך בתכנון ובהיערכות נאותים מצד הרשויות.