כשהם אחרי לידת בנם, בשעה טובה, הגיעו שניאור מור יוסף ואשתו הביתה, ישר למלחמה. כתושבי הדרום הם חוו אותה מקרוב. כצלם במנהלת חרדים בצה"ל שניאור חווה את המלחמה עוד יותר מקרוב ותיעד את המראות מבעד לעדשת מצלמתו, תוך שהוא מנפיק תמונות מרהיבות שיישארו חרוטות לנצח.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ספר לקוראים עליך...
"קוראים לי שניאור מור יוסף, בן 26, גר בנתיבות, התפקיד שלי בצבא זה צלם צבאי בשירות סדיר במנהלת החרדים הצבאית".
איפה תפסה אותך מתקפת הפתע?
"היינו בבית של ההורים של אשתי, יומיים אחרי לידת הבן. השתחררנו רק ביום שישי, שעתיים לפני שבת לבית, ואת מה שקרה בשש ושלושים, כולנו כבר יודעים.
"מכיוון שהיינו צריכים לעשות ברית לתינוק אז ברחנו להורים בצפון, לא ששם היה יותר רגוע מידי, ונשארנו שם במשך חודשיים וחצי. בינתיים אני חרשתי את הארץ בנסיעות".
ומה עשית?
"במסגרת תפקידי כצלם צבאי, הצוות שלנו מסתובב בין היחידות החרדיות בצה"ל, כמו יחידת תומר בחטיבת גבעתי, גדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר, פלגת הנגב בחיל האוויר, פיקוד העורף ועוד, כאשר אנחנו מתעדים פעילויות, אימונים, טקסים, תרגילים, מסעות ועוד".
איך אתה רואה את המלחמה מבעד לתמונות?
"בעקבות המלחמה נוצר ביקוש של חבר'ה חרדים שרוצים להתגייס לשלב ב' ולתרום מה שאפשר. מבחינתי לראות מאה ועשרים חיילים חרדים בעלי משפחות וקריירה, שלקחו הפסקה באמצע החיים מרצונם ובאו לתרום למערכה זה 'ואוו גדול'".
אם נבקש ממך לבחור רגע או תמונה שלעולם לא תשכח מהמלחמה הזאת, מהו יהיה?
"המלחמה, כידוע, התחילה בשבת. אני זוכר שבשעה תשע וחצי בערך הייתה אזעקה וישירות אחרי היה רעש מוזר, בתור תושבי הדרום אמרנו 'בטח זה רסיסים נופלים', יצאתי החוצה לחצר ואז הגיע מולי ג'יפ משטרתי עם שוטרים חמושים דרוכים והם צעקו לנו להיכנס לבית ושיש חדירת מחבלים באזור. אז הבנתי שיש משהו גדול וחריג מהרגיל לצערנו. לא אשכח את זה לעולם".
כמי שמצלם בשטח, לא מפחיד להיות לצד הדי הפיצוצים?
"בפעמים הראשונות זה היה מלחיץ, אבל נצמדים להנחיות זהירות של הכוחות בשטח ולומדים להתרגל לזה - לזהות את סוג הירי והכיוון, את ריח אבקת השריפה, את סוגי הכלים והפעילויות ולצלם הכל, בלי להפריע".
